Page 99 - 4

‫‪ Ì˙Á‬סימ יג ‪Ë ¯ÙÂÒ‬‬

‫בכורה‪ ,‬והכא גבי גר למאי דקיי"ל כר' יוחנ לגבי ר"ל‬ ‫]·‪[‚"‰· ˙ËÈ˘ ·Â˘ÈÈ· ˘"‡¯‰ ȯ·„ ¯Â‡È‬‬
‫דנולדה לו בני בגיותו לא הוה תו בניו שביהדותא‬
‫‪ ¢˜‰Â‬עליו )תוס' ש ( מיבמות מ"ז )ע"א(‪ ,‬ובתחילה‬
‫בכורי'‪ ,‬א"כ מאי צור להילכתא כר"נ וצע"ג‪.‬‬
‫תי' הרא"ש )ב"ב ש ( הת נמי ע"י הכרת‬
‫‪ Î"Ú‬נלע"ד דנהי ר' אבא ס"ל דלעני הכרת בכורה‬ ‫בכורה הוה דא נולדו בגיות אי להבני די בכור‬
‫לנחלה‪ ,‬ושוב העלה דהרי הבה"ג לא אמרו לר'‬
‫מהימ אפי' שעי"ז ממילא הוה הגדול ממזר‬ ‫יהודה אלא להכרעת ר' אבא דשלח לר' יוס ‪ .‬הנה‬
‫ואינו בנו כלל דהתורה האמינתו לעני בכורה‪ ,‬מ"מ‬ ‫מ"ש דהת נמי ע"י הכרת בכורה הוה‪ ,‬כבר דחה‬
‫כל זה באמרו בני זה הקט בכור‪ ,‬אבל א אמר זה‬ ‫רמב" בחי' ב"ב סברא זו דכי היכי דאמרי' יכיר‬
‫הגדול אינו בני אע"ג ממילא הוה הקט בכור לא‬ ‫דוקא ע"י הכרת בכורה ה"נ )נמי( ]נימא[ דוקא‬
‫מהימ ‪ ,‬דזה ילפי' מדר"נ‪ ,‬ונאמר לדברי אי אתה‬ ‫דאיכא בכור ומבכר זע"ז אבל לסלק כל די בכורה‬
‫אביו ולא האמינת תורה נגד החזקה‪ ,‬בשלמא אי‬
‫עיקר עדותו שהקט בכור והאמינו תורה על זה‬ ‫מבניו לא שמענו‪.‬‬
‫הקט אע"ג שממילא מסתע שהגדול אינו בנו‬
‫מהימ ‪ ,‬אבל כשתחלת עדותו זה איננו בני ולא‬ ‫‪ „"ÚÏÂ‬ג מרא"ש לא נעל זה‪ ,‬א נ"ל בכוונתו‬
‫האמינה תורה למי שאינו אב אע"ג דמסתע מיני'‬
‫עני בכורה‪ ,‬מ"מ בתר עיקר עדות אזלי'‪ ,‬וזה מוכח‬ ‫דמתר דלהכי מתר ר"נ לדברי נכרי אתה‬
‫מתרוצו של ר"נ ולזה איפסקא הילכתא כר"נ ביבמות‬ ‫ואי עדות לנכרי ולא תי' בפשיטות דהא לא הוה‬
‫הכרת בכורה דאפשר ס"ל לר"נ כריש לקיש במס'‬
‫ומיושב היטב שיטת בה"ג ור"ת‪.‬‬ ‫בכורות מ"ז ע"א‪ ,Ê‬וא"נ אפי' לר' יוחנ מ"מ בעי‬
‫לשנויי אפי' אי ס"ל לר' יהוד' כריה"ג הת דהי' לו‬
‫‪ ‡ˆÂȉ‬מהנ"ל דבאומר להדי' בלי הכרת בכורה‬ ‫בני בגיותו ונתגייר ונולד לו ב בגירותו יש לו די‬
‫בכור לנחלה‪ .Á‬נמצא אי אותו הגר טובל עתה לפנינו‬
‫אינו בני כל אפי שוי בה"ג ור"ת ורש"י‬ ‫וילדה לו אשתו ב ועומד בדבורו בני זה בכור הוא‬
‫ותוס' רי"ד בס' המכריע ור"א מפרי"ש דלא מהימ ‪,‬‬ ‫וממילא הוה אינ גוי הוה מהימ ‪ ,‬ע"כ אמר ר"נ‬
‫וכדמשמע מקרא לתת לו ולא ליטול ממנו‪ ,‬ולא‬ ‫עדיפא מיני'‪ ,‬לדברי גוי אתה ואפי' לכשיתגייר עתה‬
‫פליג בהדיא אלא הרמב" ויפה כח מו"ח הגאו‬ ‫ויאמר עליה שנולדו לו קוד גירות לא מהימ‬
‫נ"י )דעל( ]דלכל[ הפחות שקול ישקלו כל הני‬ ‫למפרע דלא הוה תחלתו וסופו בכשרות‪ ,‬דאפי'‬
‫הגאוני ע דעת הרמב" בספק שקול וה"ל ספק‬ ‫לרי"ב ברוקא ספ"ב דכתובות )כח‪ ,‬ב( לא מהימ‬
‫ספיקא‪ ,‬ספק הלכה כהגאוני הנ"ל‪ ,‬א ת"ל‬ ‫בגירותו עמ"ש ]= על מה שראה[ בגיותו אלא במילי‬
‫כרמב" דלמא וספיקא מעליא הוא דהרי האי‬ ‫דרבנ ולא בעדות דאורי' ונגד החזקה‪ .‬ויפה תי'‬
‫גברא כל סמיכתא על שמצא אשתו שוכבת ע‬ ‫הרא"ש ב' תרוצי ‪ ,‬א' ר"נ רצה לתר אפי' לריה"ג‬
‫אחד וזה מצא בביתו הרי אזלי אינהו לגבה‪,‬‬ ‫או לר"ל כנ"ל‪ ,‬ותירו ב' דבדר' יהודה מודה בה"ג‬
‫ומרובא דעלמא גוי פרשי ולכל הפחות מידי‬
‫ספיקא לא נפקו וה"ל ס"ס‪ ,‬וכל זה אי נניח שהבעל‬ ‫ולא אמרו אלא בהכרעת ר' אבא לר' יוס ‪.‬‬

‫אמר אי זה בני‪.‬‬ ‫]‪ ȇ ˙¯ÈÓ‡·Â ¯Âη ‰Ê ˙¯ÈÓ‡· ·‡‰ ˙¯Î‰‬‬
‫· ‪[È‬‬
‫‪ ¯·ÎÂ‬כתבתי לעיל שלע"ד אי ממש בדבר זה בלאו‬
‫‡‪ Í‬עיקר תמיה על ה"ג ור"ת ממסקנת ש"ס ביבמות‬
‫כל הנ"ל‪ ,‬ע"כ יע מו"ח הגאו נ"י וצרופיו‬
‫נכנס בעובי הקורה כבעל הקורה אשר כל בית ישראל‬ ‫והילכתא כר"נ‪ ,‬ובב"ב )קכ"ט( ]קכ"ח[ ע"ב‬
‫נשע עליו היות כ דרינא בהדי' להסכי בהתירא‬ ‫הילכתא כר' אבא וקשיא הילכתא אהילכתא‪ ,‬דכיו‬
‫דהלכתא כר' אבא ולא מהימ אלא במקו הכרת‬
‫דהאי גברא שהוא מותר לבוא בקהל ד'‪.Ë‬‬

‫‪.Ï" ‰ Â ·Î Â ˙Á ÈÓ˘ È˙Ó˙ÁÂ È˙·˙Î „"ÚÏ ‰‬‬
‫‪.˜"ÙÏ ‚"ˆ˜˙ Ë·˘ È"Á '‰ ÌÂÈÏ ¯˜· ¯Â‡Î ·"Ù‬‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫‪.‰ÏÁ Ï ¯Âη ‡Â‰ ¯ÈÈ‚˙ ˘ ¯Á‡ ÂÏ „Ï ‰ ¯Âη ̇ ,Â˙ÂÈ‚· ÌÈ · ÂÏ Âȉ ¯ÈÈ‚˙ ˘ ÈÓ· Ï"¯Â È"¯ ˜ÏÁ Ì˘ ˙¯Âη· .Ê‬‬
‫‪ÈÓÏ˘Â¯È· ¯‡Â·Ó Ê"„ ˙Ó‡·Â .Á ˙‡ ˙ ‰ÂˆÓ Á" Ó „Ò ˙‡ Î"Ù ˙¯Âη ‡"Ëȯ‰Ó ,‚Θ 'ÈÒ ‡"Ú¯ ˙"¢· ‡·ÂÓ ÊÚ¯ 'ÈÒ Ó"‰˙ Î"Π.Á‬‬

‫‪.Ì˘ ˜"È˘Â Ú"˜ 'ÈÚ ‡"‰ ·"Ù ˙ÂÓ·È‬‬
‫‪Ì˘Â (¯Â‡Ó‰ ÔÂÎÓ ˙¯Â„‰Ó· ‚Î˙ 'ÓÚ ·"Á) ÁΘ 'ÈÒ ˜"„‰Ó ‡"Ú¯ ˙"¢· ‰ÒÙ„ (‡"·‡Â ‰"„ ÏÈÚÏ ‰¯ÎÊ ˘) Ô„ · ‡"Ú¯ ˙·Â˘˙ .Ë‬‬

‫·‪.˘"ÈÈÚ ¯˙È‰Ï Û¯Ëˆ‰  ȷ¯ Ì‚˘ ‡"Ú¯ ¯ÈÎÊÓ ‰·Â˘˙‰ ÛÂÒ‬‬