Page 101 - 4
P. 101
Ì˙Áסימ יד ‡Ò ¯ÙÂÒ
לכקולמוס דש"ס דדמי לברזא דחביתא ,דהת נהי לה מ"ט חזרו לאחוריה דר נקב המכה ועי"ז
תחלתו וראשו אינו מתחמ ,מ"מ מה שאחריו נחרב ויבש נקב פי האמה ,אע"כ זמ רב שתתו דר
מתחמ בעומק הרח .אבל זה שהוצאת טפה הוא נקב המכה ועי"ז נחרב ויבש הקנה ופי האמה ונסת
הרחק מאוד באד ולא יגיע לעומק ,ה"א שא"א לגמרי .נמצא במה שאנו רואי שנקב פי האמה נסת
להתחמ ,קמ"ל הרא"ש שהוא באפשרות וא יוליד לגמרי אי ספק שג שביל מי רגלי נסת לגמרי,
בני לא נסתפק בה .ויש"ש )יבמות ש ( סס"י י"ג אעפ"י שעדיי יש לפקפק דלמא שביל הזרע שבקנה
כ' דדמיו רחוק הוא זה לדמותו לברזא וסיי ומ"מ לא נסת ,מ"מ הוא חשש רחוק ואי זה ספיקא של
כשר הוא .ור"ל בעובדא דרא"ש דהוה ביד"ש אבל הרא"ש הנ"ל .ובהכי מתישב תשו' הרשב"ש )סי'
בידי אד פסול להיש"ש הואיל והוא סמו לכיס צב צג( דמייתי ב"י סי' ה' דלא הוה נגד תשו' הרא"ש
ממש ואמנ בנידו שלפנינו שמזריע סמו לראש דהת מיירי בלא נסת פי האמה ושביל מי רגלי
הגיד ואלו היה נחת ש כקולמוס היה דומה לברזא פתוחי משו"ה החמיר ,משא"כ בנידו הרא"ש.
דחביתא ה"נ להא דמי. ˜ÙÒ‰השני שכ' הרא"ש אפשר שיורה כח היינו
]„[ıÁÎ ‰¯ÂÈ˘Î ·˜È ÔÈ מפני שירייה כח הוא מחמת שהטפי
עוברי' דר שביל קצר וצר ונדחקי בכח גברא
·‡ ÔÙÂשי"ל שאי כא ג' ספיקות להחמיר כמו כאיש גבורתו דר פתח צר עי"ז יורה כח כדר כל
מוציאי מי ע"י קנה חלול וצר שזורק למרחוק אבל
שחשבו בתשובות האחרוני גאוני זמנינו תחילת יציאת הזרע ממקורו איננו יורה כח עד
ז"ל .וכיו שזכינו לדי דאפשר דיורה כח ,י"ל שנכנס למקו צר ,ובעובדא דרא"ש לא לחנ דקדק
שמותר בקהל אע"ג דפשוט דכרות ופצוע אפי' יורה שהי' הנקב סמו לכיס ולא היה די באור הקנה
כח פסולי בקהל ,מ"מ פסול דניקב שאני דלא שמכיס עד הנקב לדחוק הטיפה להוציאו בכל לזרקו
החליטו בש"ס לפוסלו סתמא אלא ניקב פסול מפני למרחוק ,ע"כ אמר הרא"ש בדר אפשר שיש בו די
שהוא שותת ,מבואר דאי כל הנקבי בכלל פצוע להורות כח ונ"מ א יולדו לו בני לא נאמר צא
וכרות .וכ משמע מתשו' הרא"ש עצמו מדאיכפל ובדוק אלא נתברר שיורה כח אבל נידו שלפנינו
למימר בי כ ובי כ כשר בקהל כיו שהוא ביד"ש שלפי הנראה הנקב הוא סמו לעטרה מקו שיד
וק' מאי שייכי' הכא אטו מפסולי והכשר קהל המוהלי ממשמשי ובאי קרוב לודאי בלי ספק
איירינ הלא לא איירי אלא אי יורה כח אי לא לעני שיורה כח ש א נסת הקנה מש ואיל ולפמ"ש
הכשר ולד ,ופסול קהל לא תלי' ביירית ח ומה רצה
הרא"ש בזה .אע"כ גבי נקב שאני דהכל תלוי ביריית לעיל שלע"ד נסת הקנה א"כ יורה נמי כח .
ח ,ואי אינו שותת ממילא לא הוה פצוע דכא. ˜ÙÒ‰השלישי נסתפק הרא"ש א מתחמ בעומק
][¯˘Î‰Ï ¯ÊÂÁ‰ ÏÂÒÙ הרח דאפשר דדמי לברזא דחביתא הוא
עני אחר ,והוא דביבמות ע"ה ע"ב אמרי' כקולמוס,
·‚‡Âאמינא אנא מה שיל"ד בש"ס )יבמות ש ( נסת פי' שנחת מעובי הגיד ונתדקדק ונתקצר מעוביו
בראש הגיד כעי קולמוס שהוא חד ודק בראשו ,ואי
כשר וזהו פסול החוזר להכשרו למעוטי קרו עובי הגיד נוגע בכותלי הרח מחמת דקותו ואינו
שעלה מחמת מכה בריאה .דקשה הל"ל סת קרו מתחמ בראשו ,והוה סד"א דאינו מורה כח ,ומסיק
שעלה מחמת מכה בטריפות דהרי מבואר ר"פ בהמה דכשר מידי דהוה אברזא דחביתא .פירש"י שקצר
המקשה )סח ,ב( דכל טרפה שבעול אי לו תקנה. מלפניו ואינו נוגע בכותלי הנקב שבחביות מלפניו
וכשהוא תוחבו ובא עד עוביו נוגע ,כ אע"ג שאי
„"ÚÏ ‰Âדהנה ר"א ממי )ביראי השל סי' כח( ראש הגיד נוגע מפניו מתחמ הוא מחמת נגיעת
אחוריו עכ"ל רש"י .והכא חייש הרא"ש נהי שהגיד
מייתי ראיה )מירושלמי( ]מספרי[ דפצוע של ,מ"מ י"ל שהפגישה בכותלי הרח והחימו
דכא אינו חוזר להכשירו ,וא"כ קשה בש"ס ניקב אינו מועיל אלא במקו הוצאת זרע ,אבל אבר
פסול נסת כשר אי אפשר שיתכשר אח"כ פסולו, שממקו הנקב ולמעלה אינו אלא כדלדול בעלמא,
ומשו כ ס"ל פסול אולד קאי נגד רוב הפוסקי . והכא שהנקב הוא הרחק מאוד מראשיתו סמו
ונ"ל ליישב קושיתו עפ"י מ"ש הר" פא"ט שהקשה להכיס ולעול לא יגיע לעומק הרח ,הא לא דמי
אחר שאי שו טרפות חוזר להכשירו א"כ ניקב
