Page 106 - 4
P. 106
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק א ˙·¢˙ ÂÒ
אי פ"ד מותר בממזרת ,ובכלל כל הפסולי לבוא בעיא דרב ששת ,ונהי דלעני כה בגיורת לא נפקא
בקהל מותרי זע"ז א פ"ד בכלל זה משו דמותר ל מידי דקיי"ל כראב"י ולא הוה אלא דברי קבלה
בממזרת ,ואפשר דס"ל לה מ"ד כהראב"ד דבכלל וסמכי' אפשיטותייהו דר"י ודר"א מ"מ )ישראל(
ה' קהלי הוא .א"כ כשנמנו ואסרו לישראל ודאי ]פצוע דכא[ בממזרת אסור .ועוד אפי' בלאוי שאינ
לישא ספיקו ובחדא גזירה גזרו ג על פסולי ודאי שוי בכל המפורשי בתורה נמי אסור ולא הותר
שלא ישא ספק בכלל אותו מני היה פ"ד ,שהרי הוא
בכלל פסולי המותרי זע"ז ,וכולי' חדא גזירה היא, אלא בגיורת דדברי קבלה ובנתינה דרבנ .
משא"כ למאי דקיי"ל כאיד מא דאמר דפ"ד אסור
בממזרת דבקדושיה קאי ואינו אלא פסול גו וא"כ ÛÈÒ‰Âרמב" ה"ה דלא גזרו על הספיקות ,ותמהו
אינו בכלל חדא גזירה כשאסרו ספיק בודאי ישראל
ונאסר ממזר עמה אבל פ"ד אע"ג דעדי קדושתיה האחרוני הא ממזר נמי אסור בקהל וגזרו
מממזר מ"מ מ התורה הספיקות מותרות לו כנ"ל עליו שלא ישא שתוקי .ועוד הקשו נהי לא גזרו עליו
שה בריה בפ"ע כגיורת ורבנ לא נמנו לאסור עכ"פ הספיקות לא ינשאו לפ"ד ,דלמא ישראלית
כשרה היא ונשאית לודאי פ"ד .ועוד בירושלמי
ספיקות אאיסורי קהל וכנ"ל והכל נכו בעזה"י. )קדושי פ"ד ה"ג( איתא לחד מ"ד דמתני' כל האסורי
לבוא בקהל מותרי זה בזה פ"ד בכלל ע"ש .וקתני
Ê"ÙÏÂאי היה פ"ד בכלל ה' קהלי היה ראוי לאסור ספיק בודא אסור הרי לה מ"ד גזרו על הספיקות
בפ"ד ובהא לא פליג איד מ"ד ]כמבואר[ כ"ז
לו ספיקות בכלל גזירות ספיק בודא .
ומדפשיט לרמב" להתיר ש"מ דס"ל נמי כרש"י בתשו' נב"י ובית אפרי .
ותוס' דלא כהריטב"א וספק פ"ד אסור מספיקא
דאורייתא לפ"ז לפע"ד .ונבוא אל הרביעית בעזה"י. „"ÚÙÏÂלק"מ ,דהנה כבר כתב מהרי"ט )ח"ב סי' א(
]·[·˜ Ï˘ ‰ÎÓ‰ ˙ ÂÎ˙ ¯Â¯È דהא דהתירה תורה ספיקות אלו לא מטע
ספיקו להקל אלא כודאי שויא רחמנא ,וכבר הלכו
„( בתכונת המכה א אית ביה משו פצוע דכא או בו נמושות אבל לא פרשוהו יפה במ"כ ,דהעני בזה
ס' פסולי קהל אפי' אי קמי שמיא גליא דממזר הוא
לא ,יש בזה ג' עניני .א' משו דרא"מ דס"ל כל שאי בני אד יודעי הרי הוא מותר ממש ועדי
נקב איננו פ"ד .ב' ע"י חולי הוה כבידי שמי ומותר מספק ערלה בח"ל וכ מצינו קולא במשפחה
והכא סופו ע"י תחבושת וסממני נשר הבשר שנטמעה אפי' קמי שמיא גליא אפ"ה אליהו הנביא
אסור לו לגלותה ועיי' היטב תי"ט סו עדיות ,והה"נ
וניקב מאליו .ג' לא ניקב מעבר לעבר. ספיקות .א נהי דאינ ספק פסולי מ"מ קהל ה'
נמי לא מקרי והרי ה כבריה בפ"ע כאנדרוגינוס וכו'
‰ ‰לסמו על רא"מ ,יפה כ' פר"מ נהי דכתב ב"ש למ"ד ]בריה בפני עצמו[ והרי ה כגרי מותרי ע
זה וע זה ,אינ לא קהל ה' וג לא פסולי ,נמצא
)סק"ט( אי נישאית לא תצא אבל אי אפשר מ התורה כש שגר מותר בפ"ד ג הספק מותר
להתיר לכתחילה במקו שרוב פוסקי חולקי ,א בפ"ד אפי' תהי' השתוקית ישראלית גמורה מ"מ כיו
מ"ש פר"מ להוכיח מש"ס דלא כרא"מ ,האמנ כי שיצאה מכלל פסול ולכלל כשר לא באה ואי כא
אי זה ראוי לדידי ולכיוצא בי לדחות דברי ראשו
מפני קושיה שקשה לנו על דבריו לא זו הדר ,ואמנ שו ספק בעול .
הקשה אד קשה דא"כ ביבמות ד ע"ט ע"ב דדחיק
כגו שנשא אחיו גיורת ואס"ד כרא"מ נימא דמיירי ‰ ‰Âכשגזרו רבנ על הספיקות לא עליה החמירו,
שנסת ע"י נקב דאינו מוליד ומותר בקהל אלו דברי
פר"מ .וה"ה דהו"מ להקשות אדר"ע גופי' דאמר אני אלא על ישראל כשר לא ישא ספיקי והי'
אפרש סריס אד וכו' סריס חמה וכו' לימא אני ראוי שלא לגזור על ממזר כיו שאינו בר קהל אינו
אפרש תרוויי' סריס אד ניקב חול כרות ופ"ד אינו ראוי לגזור עליו וג על השתוקית אי לגזור שלא
חול ומזה רצה להוכיח דלא כרא"מ .ומהתימה על תנשא לממזר שהיא כמו גיורת ואי לגזור עליו א
רוב חכמתו מ"ט לא הקשה כ אהרמב" )ה"ט( כיו דבחדא מחתא מחתינהו קרא ספיק בודא
וסייעתו לימא סריס חולי חול סריס ע"י מעשה אד ובלשו תנאי ובלשו בני אד ע"כ גזרו על הספיקות
אינו חול .ועוד יותר קשה למאי דפשיטא לתוס' בודא סת ואי לא הא לא קיימא הא וממילא נאסרה
סוטה כ"ו ע"א דשותה כוס עקרי אינו מוליד ומותר
שתוקית בממזר כש שנאסרה בישראל ודאי.
בקהל ,א"כ לימא סריס דכוס עקרי חול .
‡˙˘‰Âפצוע דכא בודאי אי ראוי לגזור עליו בפני
עצמו דהרי איננו מכשירי קהלי רק תליא
