Page 100 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫‪Ò‬‬

‫‪„È ÔÓÈÒ‬‬

‫]‪[ÒÈ¯Ò È ÓÈÒ ‡Î„ Úˆ٠˜ÙÒ‬‬

‫]·‪[ÌÈÓ˘ È„È· ‡Î„ Úˆل ‡È‚ÂÒ· ¯Â‡È‬‬ ‫‪Ô‡‚‰ ·¯‰ 'Â‰Ó ‰"‰Ï Ë"ΠÌÈÈÁ ‡·¯ ‡ÓÏ˘ ‡‰È‬‬
‫‪‰"ÂÓ ˙"˘˜Î Ì˘Â·‰ ˙‚¯ÚÎ ÌÒ¯ÂÙÓ‰ ‚‰"‡Ӊ‬‬
‫‡( על סתימת נקב השת ז"ל תשו' הרא"ש )כלל לג‬ ‫˘‪˜ÊȈ˘ ‡Ó ˜"˜„ Ó"¯Â „"·‡ ‚¯Ú· ÈÏÚ Ô˙ ‰ÁÓ‬‬

‫סי' ה( דמייתי ב"י ]אה"ע[ סי' ה' על מי שלא‬ ‫‪.‡"ÚÈ‬‬
‫היה לו נקב בפי האמה אלא סמו לכיס יש לו נקב‬
‫ודר ש יטיל מי וג אי לו כ"א ביצה אחת איכא‬ ‫‪ Â˙¯˜È‬הגיעני אודות שאלה אשר נשאלה לפני פר"מ‬
‫לספוקי א הוא מוליד או א אינו מוליד א הגיד‬
‫חלול ועובר הזרע עד פי האמה וחוזר לנקב ויוציא‬ ‫כ"ת והציע לפנינו פלפול רב ועצו בי‬
‫אז אינו יורה כח אלא שותתו ואינו מזריע אבל א‬ ‫הדרתו ובי הרב השואל והדברי עתיקי וחריפי‬
‫מנקב והלאה אי הגיד חלול אפשר שהוא יורה כח‬ ‫ומתוקי ובקש ממני לחות דעתי הקלושה מה היא‬
‫דר אותו הנקב ואעפ"י שאינו מזריע בעומק הרח‬
‫אפשר שמתחמ וראוי להזריע משו דהוה אברזא‬ ‫בעני זה‪.‬‬
‫דחביתא דאיתא בגמ' )יבמות עה‪ ,‬ב(‪ .‬ומ"מ אי קפידא‬
‫בזה להתירו בקהל דבי מזריע ובי אינו מזריע ראוי‬ ‫‪ Ï"ÊÂ‬השאלה אחד מבחורי חמד כבר תמניסר אירע‬
‫לבוא בקהל דגרסינ פרק הערל )ש ( אר"י אמר‬
‫שמואל פצוע דכא בידי שמי כשר וכו' וב"ש סי'‬ ‫בו מעשה ביו שנכנס בבריתו של אאע"ה‪,‬‬
‫ה' בסק"ט כתב וא נסת שביל של שכבת זרע כשר‬ ‫אחד מהאומני נכשל ידו ונעשה אומנתו שלא כדר‬
‫לדעתו וצ"ע א נשא א כופי להוציא עכ"ל נתכוו‬ ‫האר ומחמת זה לא מצאה המילה תעלות ימי‬
‫רבי עד שהוצרכו להשתדל ע"י רופאי ‪ ,‬וכאשר‬
‫לתשו' הרא"ש הנ"ל‪.‬‬ ‫נעשה לו מיני מרחצאות ונית לו משקי סממני‬
‫ותאכל בתחתיות האבר למעלה מהעטרה ממש כמי‬
‫]‪[˘"‡¯‰ ˙·Â˘˙· Ó"ÂÓ‬‬ ‫סדק קט עד שברבות הימי כי גדל הנער כב תשע‬
‫שני נסת נקב השת לגמרי ומימי רגליו שותתי‬
‫‪ ‰ ‰‬הטיל לנו ג' ספיקות‪ .‬א' א הקנה חלול‪ .‬ב'‬ ‫רק דר הנקב הנעשה בלבד עד הלו ואי שו היכר‬
‫כלל לנקב השת כאלו לא היה מעול ‪ .‬וג כי לא‬
‫אפשר שיורה כח או לא‪ .‬ג' אי מתחמ‬ ‫טהור מקרה לילה הכל יוצא דר אותו הנקב לבד‬
‫בעומק הרח ולדמותו לברזא דחביתא או לא‪.‬‬ ‫ושאל השואל מה דינו לבוא לקהל ישראל עכ"ל‬
‫ולפע"ד בנידו שלפנינו אי שו א' מהספיקות הנ"ל‬
‫דספק חלול היינו בעובדא דילי' שהי' מולידה ומבט‬ ‫השאלה אות באות‪.‬‬
‫והריו ואימא כ הולידה הטבע פי האמה סתומה‬
‫והקנה חלול וכנ"ל אבל הכא שהטיל מי מפי האמה‬ ‫‪ ‰ ‰‬הדי הזה צ"ע ואחרי העיו יפרד והי' לארבעה‬
‫כדרכו עד אחר כמה שני ונסת מאליו ואינו ניכר‬
‫כלל והיינו משו שמי רגליה לקחו דרכ דר הנקב‬ ‫ראשי ‪.‬‬
‫ושבתו החלקי מעשות מלאכת היינו הקנה שמנקב‬
‫והלאה ונקב השת שתו מעבודת פעולת ונהר יחרב‬ ‫‡'[ במה שנסת הנקב השת ומוציא מותרותיו‬
‫ויבש עי"ז נסת פי האמה לגמרי בשב ואל תעשה‬
‫ואינו ניכר כלל‪ ,‬והשתא ומה הנקב שבפנינו נסת‬ ‫בנקב שנתחדש לו‪.‬‬
‫ואינו ניכר ק"ו הקנה החלול שבפני ואת"ל שהקנה‬
‫לא נסת ומי רגלי עוברי דר הליכת עד סמו‬ ‫·'[ במה שיש לו ריבוי שערות באותו מקו והוא‬
‫לפי האמה אי נסת פי האמה מעיקרא כל זמ‬
‫שהיה פתוח ומצאו מי רגלי דרכ בשביל הראוי‬ ‫לא הגיע לכלל עשרי שנה‪.‬‬

‫‚'[ די ספק פצוע דכא אשר קצת גאוני זמנינו רצו‬

‫להמציא קולא עי"ז ולא נ"ל‪.‬‬

‫„'[ תוכ עני המכה הנזכרת א יש בה חשש פצוע‬

‫דכא וכרות או לא‪.‬‬

‫‪ ¯‡·‡Â‬א' לאחת כיד ה' הטובה עלי והוא יצילני‬

‫משגיאה ומכשול ויוריני דר אמת בתורתו‬
‫הקדושה‪.‬‬