Page 98 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫‪Á‬‬

‫דאמר דלר' יהודה נאמ אפי' ליקח ממנו‪ ,‬וא"כ‬ ‫סי' ס"ד דוקא שאומר שהוא בנו ונולד לו מערוה‬
‫לאותו מ"ד ר' יוחנ לרבנ קאי אבל לר' יהודה‬ ‫אבל לומר שאינו בנו לא מהימ ‪ ,‬וכ פי' המורה‪,‬‬
‫מהימ אפי' שאינו בנו וזה דעת רמב" פ"ד מנחלות‪.‬‬ ‫שהוא פירש"י שלפנינו במס' קדושי ע"ח ע"ב‪.‰‬‬
‫ועיינתי בפני בכל המקומות הללו ויש לי מקו‬
‫‪ Ï" Â‬דס"ל דבש"ס דיל ב"ב )קכ"ט( ]קכ"ח[ ע"ב‬
‫עיו בכל האמור ע"כ אארי קצת בעזה"י‪.‬‬
‫אמר ר' יוחנ אינו נאמ כרבנ והיינו משו‬
‫דסת רבי ושנאו בלשו חכמי בני ממזר אינו נאמ ‪,‬‬ ‫]‪[È ·  ȇ ¯ÓÂÏ ÏÚ·‰Ï ̇‰ ˙˘ÁΉ‬‬
‫ואי ס"ד ר"י מפרש מתני' בממזר מאשתו‪ ,‬אבל אינו‬
‫בנו אפי' לר' יהודה לא מהימ ‪ ,‬ה"ל למימר הת‬ ‫‪ ‰ ‰‬מ"ש הריא"ז בש ‪ ,‬זקנו בקונטרס הראיות‬
‫באומר שאינו בנו ור' יוחנ אפי' כר' יהודה‪ ,‬אע"כ‬
‫לא ס"ל לש"ס כירושלמי‪ .‬מיהו יש לדחות אדרבא‬ ‫שהוא ספר המכריע‪ Â‬שבידינו ממנו קצת‪ ,‬ש‬
‫לא בעי לאוקמא דשלח ר' אבא לר' יוס בר חמא‬ ‫מבואר בהיפו לכאורה‪ ,‬דכל דבריו שבמכריע )סי'‬
‫בר מהילכתא‪ ,‬דהלכה כמותו בכל הני‪ ,‬ע"כ אוקמוה‬ ‫סד( לא נאמרו אלא לדחות דברי שכנגדו‪ .‬וכ' שא‬
‫בבני בכור אבל לא באינו בנו‪ ,‬אע"ג דעי"ז יחלוק‬ ‫יפרש פלוגתת ר"י ורבנ אפי' על ממזר שאינו בנו‬
‫ר"י אדר"י דירושלמי דמשמע הת דפסק כר' יהודה‪.‬‬ ‫ויהי' נאמ אינו בנו תקשי האי דארוס וארוסתו‬
‫)קדושי סה‪ ,‬ב( מ"ט לא מהימ האב לשויא ממזר‪,‬‬
‫]‪[¯ÈÎÈ ‰‡Â ˘‰ Ô· ¯Âη‰ ˙‡ ÈÎ ‡¯˜‰ 'ÈÙ‬‬ ‫וע"כ משו שמכחישתו לא מהימ וא"כ בעובדא‬
‫דהת לא מהימ ממ"נ‪ ,‬אבל למאי דמסיק דלא‬
‫‪ ‰ ‰Â‬לכאורה י"ל דפלוגתא דירושלמי תלי'‬ ‫מהימ לומר אינו בנו וכ לבה"ג דלא מהימ אלא‬
‫במקו היכר בכורה א"כ אי הכרח מארוס וארוסתו‬
‫בפלוגתא דהר"א מפרי"ש ותוס' )קדושי עד‪,‬‬ ‫דלא מהימ משו שמכחשתו‪ .‬האמת בתוס' רי"ד‬
‫א ד"ה כש (‪ ,‬דהר"א מפרי"ש מפרש קרא ב השנואה‬ ‫בקידושי )עח‪ ,‬ב( מייתי בהחלט דבמכחשתו אינו‬
‫יכיר שמכיר מי הוא ב השנואה )דברי עצי ארזי‬ ‫נאמ כמ"ש לעיל בפרקי והיינו בארוס וארוסתו ולא‬
‫)סי"ד סק"נ( אעפ"י שהוא שכלי אינו נכו אטו סכינא‬ ‫מייתי תי' אחר‪ ,‬אבל הסברא תמוה מנ"ל להמציא כ‬
‫חריפא מפסקא לקרא(‪ .‬כוונת הקרא שאנו מוחזקי'‬ ‫התורה האמינתו לאב אפי' נגד חזקה דאורי' ולא‬
‫השנואה ילדה ראשונה וכ האמת‪ ,‬ואנו מוחזקי' בב‬ ‫מצינו בשו מקו נאמנו' לא מ התורה אי ניקו‬
‫אחד שהוא הנולד ראשו והוא ממזר מב השנואה‪,‬‬ ‫ונימא מסברא דהכחשת הא יועיל לולי ראי' מש"ס‬
‫והאב אומר אות שאת מחזיקי באהובה הוא ב‬ ‫וכיו דמארוס וארוסתו אי ראי' כנ"ל א"כ אזדא לי'‬
‫השנואה‪ ,‬וב השנואה הוא ב האהובה ועושה הכשר‬ ‫ה דינא ואולי חזר בו בס' המכריע ודברי ריא"ז‬
‫ממזר והממזר כשר ע"י היכר בכורה והאמינתו תורה‪,‬‬ ‫תמוהי והב"ש רמז עליה בסי' ד' )סקמ"א(‬
‫א הזהירו שיהי' שמור בנפשו שלא ישקר באמונתו‬
‫ולא יכול לבכר את ב האהובה‪ ,‬אבל אנו מאמיני‬ ‫]סקמ"ה[‪ .‬ולפע"ד אי לסמו על זה כלל‪.‬‬
‫לו‪ ,‬ולפי זה י"ל לתת אבל לא ליקח דלא האמינתו‬
‫אלא על בנו ולא לומר אינו בנו‪ ,‬ואיד מ"ד לא ס"ל‬ ‫]·‪[¯ÊÓÓ ‰Ê È · ÔÈ Ú· ÈÓÏ˘Â¯È· ¯Â‡È‬‬
‫הא קרא כנ"ל אלא מלשו יכיר מפיק‪ ,‬התורה נתנה‬
‫לו רשות להכיר קט לבכור וממילא נעשה גדול‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬בירושלמי פרק עשרה יוחסי )ה"ז( אמתני' בני‬

‫ממזר ואינו בנו ומוכח דנאמ אפי' אינו בנו‪.‬‬ ‫זה ממזר מייתי ר' יוחנ אמר לתת לו ולא‬
‫ליקח ממנו‪ ,‬ומקשה מתניתא היא בני זה ממזר אינו‬
‫‪ Ì Ó‡Â‬בקרא לא כתיב אלא ע"י הכרת בכורה‪,‬‬ ‫נאמ ‪ ,‬ומשני דלר' יהוד' קאמר ר' יוחנ ‪ .‬ונ"ל‬
‫פירושו‪ ,‬דר' יוחנ קאמר לתת לו לומר שהוא בנו‬
‫ומוסי ר' יהודה כש שנאמ לומר זה בני‬ ‫אבל לא ליקח לומר שאינו בנו זה אינו נאמ‬
‫בכור ומשוי לאינ ממזר עי"ז‪ ,‬הה"נ ב גרושה‬ ‫וכהמכריע הנ"ל ופרי היינו רבנ דאינו נאמ בני זה‬
‫וחלוצה אעפ"י שאיננו ע"י הכרת בכורה וס"ל‬ ‫ממזר ומשני לר' יהודה צריכא‪ ,‬דר"י אמר נאמ היינו‬
‫לבה"ג ]בתוס' ב"ב קכז‪ ,‬ב ד"ה כ [ דר' אבא דשלח‬ ‫שהוא בנו ממזר שבא על ערוה אבל לא ממזר שאינו‬
‫לר' יוס הכריע מדנפשי' מדסת רבי כרבנ לעני‬ ‫בנו וכפירש"י במתני' ש ‪ ,‬מיהו איכא ש חד מא‬
‫ממזר בלא הכרת בכורה ש"מ בהכרת בכורה ס"ל כר'‬

‫יהודה ובלא הכרת בכורה כרבנ ‪.‬‬

‫‪.È"˘¯ ˙Ú„· ÂÚ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï Â È·¯ Î"˘Ó ‰‡¯ .‰‬‬
‫‪.Ê"‡È¯‰ Â„Î Ï˘ ¯ÙÒ ‡Â‰ ˙Âȇ¯‰ Ò¯Ë Â˜Â .„"ȯ‰ Ï˘ ‡Â‰ ÚȯÎÓ‰ ¯ÙÒ .Â‬‬