Page 202 - Step and repeat document 1

‫חפץ ‪ f llk rxd oeyl ixeqi` zekld‬חיים‬ ‫‪eqw‬‬

‫‪miigd xewn‬‬

‫ַהָדּ ָבר ֱא ֶמת‪) ,‬כג( ְל ָשׁ ְפטוֹ ְל ַצד ְזכוּת‪ ,‬אוֹ ְבּ ִע ְנְיֵני ְשׁ ִלי ַלת ַה ַמֲּעלוֹת‪ ,‬אוֹ ְבּ ָכל‬

‫ְשׁ ָאר ַה ְפָּר ִטים ַה ְמ ֹב ָאִרים ְל ֵעיל ְבּ ָס ִעיף ז' ‪ֹ -‬לא ַשָׁיּ‪ָ ‬בֶּזה 'ְדּ ָבִרים ַהִנּ ָכִּרים'‪,‬‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫לציבא‪ ,‬סבירא ליה לרב דשוב אין לו להאמינו לציבא‬ ‫ממנו ולהאמינו בהחלט‪ ,‬רק לחוש בעלמא לשמור את‬
‫על ידי דברים ניכרים קצת כאלו‪ ,‬ולכך קאמר 'מכדי‬ ‫עצמו‪ ,‬אבל לא להפסיד על ידי זה לאחרים‪ ,‬וכנ"ל‬
‫חזייה דשיקרא הוא' כו'‪ (*.‬ושמואל השיבו דדברים‬
‫הניכרים גמורים חזא ביה‪ ,‬כמו שנכתוב לקמן בס"ק‬ ‫בכלל ו' סעיף י"א‪.‬‬
‫כ"ו ]ואם כן יהיה ראיה‪ ,‬דעל ידי דברים ניכרים קצת‪,‬‬
‫גם כן מותר לקבל לשה"ר‪ ,‬ודלא כמו שכתבתי‬ ‫‪ `nlyae‬לשמואל דדברים הניכרים חזא ביה‪ ,‬אף‬
‫בפנים[‪ .‬ויש לתפוס כתירוץ הראשון לדינא‪ ,‬דספיקא‬ ‫דבעלמא אסור להפסיד על ידי זה לחבירו‬
‫דאורייתא הוא‪ .‬ובכל גווני אין להאמין‪ ,‬אם לא על ידי‬ ‫וכמו שנבאר לקמן‪ ,‬דמן התורה אף שאנו משערים‬
‫שהאמת עם האחד‪ ,‬אסור להפסיד את חבירו הפסד‬
‫דברים ניכרים ממש‪.‬‬ ‫ממש כי אם על ידי עדים‪ ,‬מכל מקום הכא דמלך הוא‬
‫שאני מפני חוק המלכות ובתורת קנס‪ ,‬לא על פי בית‬
‫`‪ la‬זה אין לתרץ‪ ,‬דלהכי קאמר 'מכדי חזייה' וכו'‪,‬‬ ‫דין ]וראיה‪ ,‬דאי לאו הכי‪ ,‬מאי שייך על זה שפסק‬
‫משום דרב סבירא ליה גם כן כשמואל דהיה‬ ‫דוד לבסוף שיחלקו ביניהם את השדה‪ ,‬ומה שייך‬
‫שם דברים הניכרים‪ ,‬אך משום דכבר בפעם אחרת‬ ‫דוקא לציבא[‪ ,‬ויש למלך רשות לעשות כן מפני‬
‫מצאו שקרן בדבר‪ ,‬סבירא ליה לרב דלא מהני דברים‬ ‫הצורך‪ ,‬כמו שראיתי גם כן בכעין זה באדרת אליהו‬
‫הניכרים‪] ,‬ויולד מזה דין חדש דלא כמו שכתבתי‬ ‫בפ' משפטים )כ"א י"ד(‪ ,‬דהריגת שמעי בן גרא היה‬
‫לקמן בסעיף קטן כ"ה‪ ,‬דהלכה כרב באיסורי[‪ ,‬דאם‬ ‫גם כן על פי חוק המלוכה בלבד‪ .‬אבל לעת עתה שלא‬
‫כן הוה ליה לשמואל לומר‪' :‬לא קיבל דוד לשה"ר‬ ‫ידעה הגמרא מדברים הניכרים‪ ,‬רק תמיה בעלמא‬
‫דהא דברים הניכרים חזא ביה'‪ .‬ומדקאמר 'דברים‬ ‫'איה בן אדוניך'‪ ,‬בוודאי לא היה לו לפסוק תיכף קנס‬
‫הניכרים' וכו'‪ .‬משמע דשמואל הוליד סברא זו מזה‬ ‫על מפיבושת‪ ,‬כיון שלעת עתה לא נתברר בדעתו‬
‫הפסוק‪ ,‬ואם כן אנו מוכרחין לומר דלרב לא היה שם‬ ‫שיש עוולה על מפיבושת‪ ,‬מה שייך בזה שקנסו דוד‬
‫דברים הניכרים‪ ,‬ואם כן מאי טעמא קאמר 'מכדי‬ ‫על פי חוק המלוכה‪ ,‬וכל שכן לפי מה שהשיב‬
‫מפיבושת 'עבדי רמני' וכו'‪ ,‬והכחישו לציבא‪ ,‬בוודאי‬
‫חזייה'‪ ,‬אלא על כרחך כנ"ל‪.‬‬ ‫אין כאן שום דברים ניכרים‪ ,‬ואם כן אפילו לא מצאו‬
‫מתחלה לציבא דשקרן הוא‪ ,‬גם כן יהא אסור לקבל‬
‫‪-ynn mixkipd mixac `lac ,epixac lkn `veid‬‬
‫ממנו‪.‬‬
‫`‪dzr cr `vnp `l m` elit` oin`dl xeq‬‬

‫‪elit` xzen - ynn mixkip mixacae ,xaca oxwy‬‬

‫‪ .zxg` mrta oxwy `vnp‬ושם בגמרא מיירי לענין‬ ‫‪ yic‬לומר דלהגדיל הפלא על דוד קאמר 'מכדי חזייה‬
‫רכילות‪ ,‬ומסתמא הוא הדין בלשה"ר‪ .‬וכן משמע‬ ‫דשיקרא הוא' וכו'‪ .‬ויש לומר עוד באופן אחר‪,‬‬
‫פשטא דלישנא דסמ"ג והגהות מיימוני‪ ,‬ועל פי זה‬ ‫והוא‪ ,‬דרב אף דלא סבירא ליה הדברים הניכרים של‬
‫כתבתי היתירא דדברים הניכרים בסוף סעיף י'‪ .‬ועתה‬ ‫שמואל‪ ,‬מ"מ היה שם דבר הניכר קצת במה שלא בא‬
‫נבוא לבאר כל דברינו שבפנים‪ ,‬כל פרט על מקומו‪,‬‬ ‫מפיבושת עם ציבא בשעת מעשה‪ ,‬וכמו ששאלו דוד‬
‫בעצמו 'איה בן אדוניך'‪ ,‬וסבירא ליה לרב‪ ,‬דעל ידי זה‬
‫וכדרכנו בעזרת השם‪.‬‬ ‫לבד היה מותר גם כן לדוד להאמין לציבא על‬
‫מפיבושת‪ ,‬רק מפני שמצא כבר בפעם אחרת שקרן‬
‫)‪ .zekf cvl ehtyl (bk‬והסברא מבוררת לעיל‬
‫בכלל ו' סעיף ז' ובכלל זה סעיף ז'‪ ,‬עיין שם‪.‬‬

‫*( ‪ :d"dbd‬ועוד אפשר לומר דרך אחר בזה‪ ,‬דמה שלא בא מפיבושת עם ציבא לדוד‪ ,‬היה חשוב אצל דוד‬
‫דברים הניכרים ממש‪ ,‬כי הלא היה מאוכלי שולחנו כמו שכתוב בקרא )שמואל‪-‬ב ט' ז'‪-‬י"א(‪,‬‬