Page 200 - Step and repeat document 1

‫חפץ ‪ f llk rxd oeyl ixeqi` zekld‬חיים‬ ‫‪cqw‬‬

‫‪miigd xewn‬‬

‫©‪ִ ENt¦ `£e‬אם ֵאין בּוֹ ֶא ָחד ֵמ ֵאלּוּ ַה ְפָּר ִטים‪) ,‬יח( ִמ ָכּל ָמקוֹם‪ַ ,‬גּם ֵכּן ֵישׁ ִלָזּ ֵהר‬
‫ֶשׁ ֹלּא ְלַק ֵבּל ֵמ ִאישׁ ֶזה ַה ֵמּ ִסי ַח ְל ִפי ֻתּמּוֹ‪ִ ,‬דּ ְבֵרי ְגּנוּת ַעל ֲח ֵברוֹ‪.‬‬
‫ְו ָכל ֶשׁ ֵכּן ֶשׁ ָאסוּר ִל ְס ֹמ‪ַ ‬על ֶזה ֵלי ֵל‪ַ ‬א ַחר ָכּ‪) ‬יט( וּ ְל ַס ֵפּר ָדּ ָבר ֶזה‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫אשה בלבד'‪ .‬ואף שיש לדחות קצת‪ ,‬דאולי לענין‬ ‫במה שקבל דבר זה מר' שמעון בריה‪ ,‬כדי שיהיה מזה‬
‫קבלת לשון הרע שאני‪ ,‬על כל פנים מנין לנו לחלק‬ ‫תועלת על להבא‪ ,‬שלא ירגיל יותר בר קפרא לומר‬
‫בזה כדי להקל‪ ,‬ובפרט דאיסור תורה הוא‪ ,‬על כן‬ ‫כך‪ ,‬כי רבי חשב דבר זה לעוולה באמת במה שאמר‬
‫כתבתי בפנים דיש ליזהר בזה‪ ,‬ועיין לעיל בסוף סעיף‬ ‫שאין רבי בעולם היודע דבר זה‪ ,‬דמנא הוא ידע לומר‬
‫כך ומקטין בזה את גדולת רבותיו‪ .‬ועיין לקמן‬
‫קטן ט"ז‪.‬‬ ‫בהלכות רכילות כלל ו' בסעיף ה'‪ ,‬דאם כונתו‬
‫לתועלת על להבא‪ ,‬מותר לקבל ממנו‪ .‬אבל אם כן‬
‫)‪ .mixg`l df xac xtqle (hi‬דלא יהא עדיף מאם‬ ‫נהיה מוכרחין לאמר‪ ,‬דמה שאמר לו רבי 'איני מכירך‬
‫ראה בעצמו דברי גנות על חבירו‪ ,‬שאסור‬ ‫מעולם'‪ ,‬איננו בכלל 'ולגנותו בדברים'‪ ,‬שכתבנו לקמן‬
‫בחלק ב' דמסתברא דאסור על ידי מהימן ליה כבי‬
‫לגלותו‪ ,‬וכדלעיל בכלל ד' סעיף ד'‪.‬‬
‫תרי‪ ,‬והוא דוחק‪.‬‬
‫‪ s`e‬דלעיל איירינן בדברים שבין אדם למקום‪ ,‬מכל‬
‫מקום‪ ,‬בעניננו נראה לי‪oiay mixaca elit`c ,‬‬ ‫‪ cere‬יש לומר באופן אחר היותר נאות‪ ,‬והוא‪ ,‬שכוונת‬
‫רבי היה לראות מה ישיב לו על זה‪ ,‬ואם יראה‬
‫`‪zn`l dfa `pwl ick xtql dvexe ,exagl mc‬‬ ‫שישתוק‪ ,‬מסתמא הוא אמת‪ .‬ועיין שם במהרש"א‬
‫בחידושי אגדות‪ ,‬דמדברי רבי שאמר לו 'איני מכירך‬
‫‪xac xtql `ly xdfi ok mb ,el my` xy`l xefrle‬‬ ‫מעולם' מוכח‪ ,‬דעבור שאמר בר קפרא ו'מה רבי‬
‫אומר בדבר זה'‪ ,‬לכך גער בו עתה בלשון הזה ‪ -‬ועיין‬
‫‪elit`e .'ok mixne` izrny' wx ,i`ce jxca df‬‬
‫בחידושי אגדות שם‪.‬‬
‫‪ ,oeir jixv df ote`a‬ועיין במה שכתבנו לקמן בחלק‬
‫ב' כלל ט' סעיף קטן ח' ]ט'[ בבמ"ח‪aeh xzeie .‬‬ ‫‪ jkle‬היה דעתו של רבי לראות‪ ,‬אם יתרץ בר קפרא‬
‫את עצמו יאמינו‪ ,‬ולא על דרך החלטה אמר לו‬
‫‪zn`y el xxaziy cr xacd z` dlgzn xewgiy‬‬ ‫רבי‪ ,‬ואם כן עדיין איננו בכלל מקבל לשון הרע‪,‬‬
‫וכענין מה שכתב רש"י בשבת )נ"ו ע"א( בסוף העמוד‪,‬‬
‫‪oecipdl dgked el liren didi `ly rci mbe ,`ed‬‬ ‫דעל תנאי אמר לו דוד כן לציבא מתחלה אם יראה‬
‫לבסוף שיש ממש בדבריו‪ ,‬ולכך לא נחשב דוד עבור‬
‫‪ .envr oial epia‬ויתר הפרטים שצריך לזה‪ ,‬עיין לקמן‬ ‫זה בשם מקבל לשון הרע עיין שם‪ .‬ולא תדחה דהלא‬
‫בחלק ב' כלל ט'‪.‬‬ ‫פסקנו לקמן בהלכות רכילות בכלל ו' )סעיף ג'(‪,‬‬
‫דאפילו אם הוא שותק‪ ,‬אין להחליט מחמת זה‬
‫‪ oiprle‬אם המספר לו הוא מהימן ליה כבי תרי‪ ,‬והוא‬ ‫שהדבר אמת‪ ,‬דשם הטעם 'פן ראה לפי הענין' וכו'‪,‬‬
‫בדברים שבין אדם לחבירו‪ ,‬והוא רוצה אחר‬
‫כך לילך ולספר לאחרים כדי לקנא לאמת‪ ,‬אף דלדינא‬ ‫כמו שכתוב שם‪ ,‬וכאן ידע רבי דלא שייך זה‪.‬‬
‫אפשר לצדד דמותר‪ ,‬כמו אם ראה בעצמו‪ ,‬מכל מקום‬
‫אחרי שכתבנו לקמן בהלכות רכילות כלל ו' )סעיף ז'(‬
‫שהדעת נוטה דהשתא ליכא לדינא דמהימן ליה כבי‬
‫תרי‪ ,‬על כן יזהר מתחלה לחקור את הדבר אם אמת‬
‫הוא‪ .‬ועיין לקמן בחלק ב' כלל ט' שיש כמה פרטים‬
‫אפילו אם ראה בעצמו דבר עוולה שעשה אחד‬

‫לחבירו‪ ,‬מתי צריך לקנא לאמת‪ ,‬וכל שכן בזה‪.‬‬

‫‪ rce‬עוד‪ ,‬דכל שני הסעיפים אלו שכתבתי אין חילוק‬ ‫‪ llk‬העולה מדברינו‪ ,‬דמדברי רש"י אין ראיה כלל‬
‫בין ענין בין אדם למקום לענין בין אדם לחבירו‪,‬‬ ‫להקל בדין זה‪ ,‬ואם כן מנין לנו לחדש קולא‬
‫לבד מהפרט של סיפור לאחרים שפקפקתי בו‬ ‫מדעתנו‪ .‬ובפרט שעשינו סמוכין לדברינו מתחלה‪,‬‬
‫ממה שאמרו 'אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות‬
‫במקצת‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬