Page 203 - Step and repeat document 1

‫חפץ ‪ f llk rxd oeyl ixeqi` zekld‬חיים ‪fqw‬‬

‫‪miigd xewn‬‬

‫ְדַּוַדּאי ָאנוּ ְמ ֻחָיּ ִבין ְלדוּנוֹ ְל ַכף ְזכוּת‪) ,‬כד( ֵכּיָון ֶשׁהוּא ִאישׁ ֵבּינוֹ ִני‪ְ ,‬כֵּדי‬
‫ֶשׁ ֹלּא ִי ְת ַבֶּזּה ַעל ְיֵדי ֶזה ְבּ ֵעיֵנינוּ ְו ַכַנּ"ל‪.‬‬

‫‪ִ la¨ `£‬אם הוּא ָדּ ָבר ֲא ֶשׁר ֵאין ִל ְמ ֹצא ַצד ְזכוּת ַעל ָהעוֹ ֵשׂהוּ ‪) -‬כה( ֻמ ָתּר‬
‫ְל ַהֲא ִמין וּ ְלַק ֵבּל‪ :d"bd) .‬וּ ְב ָכל ֹזאת‪ְ ,‬צִרי ִכין ְל ִהָזּ ֵהר ְמ ֹאד ְו ַלֲח ֹקר ְבּ ֶשׁ ַבע‬

‫ֲח ִקירוֹת‪ִ ,‬אם ֵהם ֶבֱּא ֶמת 'ְדּ ָבִרים ַה ִנּ ָכִּרים'‪ְ ,‬ו ִלָזּ ֵהר ְבּ ָכל ַה ְתָּנ ִאים ֶשׁ ָצִּרי‪ָ ‬לֶזה וּ ְכִד ְלַק ָמּן‪,‬‬
‫ִכּי ַהֵיּ ֶצר ַמ ְט ֶעה ֶאת ָה ָאָדם ָבֶּזה ְמ ֹאד‪ ,‬וּ ַמְר ֶאה לוֹ ַכּ ָמּה ְדּ ָבִרים ַה ִנּ ָכִּרים ֶשׁהוּא ֱא ֶמת‪,‬‬
‫ְכֵּדי ֶשַׁיֲּא ִמין ָבֶּזה ְוִי ְל ְכֶּדנּוּ ַעל ְיֵדי ֶזה ְבֶּר ֶשׁת ֶשׁל ֲעוֹן ַק ָבּ ַלת ָלשׁוֹן ָהָרע‪ְ ,‬ו ַעל ֵכּן ַאל‬

‫ְי ַמ ֵהר ְל ָהֵקל ָבֶּזה(‪.‬‬

‫‪.`ad jix`zd cr jiyndl yi dheyt dpya‬‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫‪ dne‬שכתבתי 'שלילת המעלות'‪ ,‬הוא כנ"ל בכלל ה' לכסות על כל פשעים‪ ,‬ולשבח את האדם כי נמצא בו‬

‫דבר טוב‪ ,‬ודרך האויל לחפש מומי בני אדם ואשמתם‬ ‫מסעיף ב' ולהלן‪.‬‬

‫ויתן בהם דופי‪ ,‬ולא ידבר לעולם בשבח ודבר טוב‬ ‫)‪`ed m` jiiy df .ipepia yi` `edy oeik (ck‬‬
‫הנמצא בם‪ .‬וכמו שכתבתי לעיל בכלל ו' בסעיף ט'‪,‬‬
‫דכל שיש על המספר איסור עבור סיפורו ‪ -‬יש על‬ ‫‪.oebd epi`y xac xaicy e` dyry eilr xtqn‬‬
‫‪`ed heyt ,zelrnd zlily ipipra `ed m` elit`e‬‬
‫המקבל איסור עבור קבלתו‪.‬‬ ‫‪z` erivda ,xtqnd ixac z` renyl epf` dhndc‬‬
‫)‪yi m` df lkc ,rce .lawle oin`dl xzen (dk‬‬ ‫‪,mixac ix`ya e` dnkga cg` ly eizepexqg lceb‬‬
‫‪ok mb rcei `ed m` s` ,eipira dfazp df ici lre‬‬
‫‪ick epiidc ,`adl lr zlrez `idd drinyda‬‬ ‫‪rex cvn `ed x"dyl lawn llka ,zn` xacdy‬‬

‫‪,ezxagn wgxzdle `adl lr c`n df yi`n xdfdl‬‬ ‫‪.ezepbl genyle exiag z` aiigl ezxiga‬‬

‫‪,dfa `veike drxd ekxcn ayy el rceeiy cr‬‬ ‫‪ enke‬שכתב רבינו יונה במאמר רי"ז‪ ,‬כי דרך הישר‬

‫דבאופן זה אין על המספר גם כן איסור‪e`l i`c .‬‬

‫‪,xetiqd z` renyl epf` zehdl xeq` ,ikd‬‬

‫ועכשיו בא ציבא לבדו אצלו‪ ,‬ולכך אם לא מצאו לציבא בפעם אחר‪ ,‬שאין לבו שלם עם מפיבושת‪ ,‬ממילא‬
‫היה מוכח מזה שלא בא עמו מפיבושת‪ ,‬שאין לבו שלם עם דוד‪ ,‬כי מסתמא אם היה רוצה לבוא‪ ,‬אף שפיסח‬
‫היה‪ ,‬היה מצוה לציבא לחבוש את החמור לרכוב עליו‪ ,‬אבל כיון דחזייה דשיקרא הוא‪ ,‬דהרי כששאלו דוד‬
‫איפה הוא‪ ,‬והוא השיב לו 'בית מכיר בן עמיאל בלא דבר'‪ ,‬פירוש שאיננו חכם בתורה‪ ,‬נמצא שקרן בזה‪,‬‬
‫שמצאו דוד מלא בתורה‪ ,‬אם כן מוכח מזה דכל רצונו הוא להקטין את מעלת מפיבושת בעיני דוד‪ ,‬אף‬
‫במילתא דעבידא לאיגלויי‪ ,‬וגם לא שאלו דוד כלל על זה )וזהו כוונת רש"י בד"ה חזייה וכו'‪ ,‬במה שדקדק‬

‫וכתב‪ ,‬מתחלה מצאו שקרן בכך(‪.‬‬

‫`‪ m‬כן‪ ,‬איתרע ליה הדברים הניכרים לגמרי‪ ,‬כי הלא פיסח היה‪ ,‬והיה לו לדוד לדונו למפיבושת לכף זכות‪,‬‬
‫לחשוב שמניעת ביאתו היה על ידי ציבא באיזה סיבה‪ ,‬כמו שהיה האמת לבסוף שעבדו רימהו‪ ,‬ולזה‬
‫קאמר הגמרא‪' :‬מכדי חזייה דשיקרא הוא' כו'‪ ,‬דעל ידי זה מגדיל רב הפלא על דוד‪ ,‬דקבלה הראשונה‬
‫שהאמין לציבא וקבל דבריו שהרי השיב לו הנה לך כל אשר למפיבושת גם כן שלא כדין היה‪ ,‬ולכך הביא‬
‫פסוק הראשון‪ .‬ושמואל סבירא ליה דמתחלה על תנאי היה‪ ,‬כמו שכתב רש"י‪ ,‬ומה שלא חזר דוד לבסוף‬

‫מדבריו כשהשיב לו מפיבושת על מניעת ביאתו‪ ,‬משום דאחר כך ראה בו דברים הניכרים בעצמו‪.‬‬