Page 157 - 5
P. 157
Ì˙Áסימ נ ¢ ¯ÙÂÒ
לומר שאינו בטל והא עומד וצווח די"ל דנ"מ א הרב"י סי' קמ"א דברמב" )פ"ו מהל' גירושי הט"ז( לא
אח"כ הבעל רוצה לגרש בגט זה וטוע שמתחלה לא משמע כ וכ סת בש"ע )ש סעי ס'( דלא בעי שני
עביד אלא לצעורי קמ"ל דלא מהימ משו דבתר ועי' בית שמואל ס"ק צ"ב .והנה בב"ש ס"ק צ' כתב
בביטולו של בעל עצמו בפני השליח לא בעי ב' אלא
דיבורי' אזלינ .וכ"כ בחי' רשב"א. שהתוס' ר"פ השולח מסופקי' בזה והיינו ד ל"ג ע"א
ד"ה רבי סבר וכו' ע"ש .וי"ל דספיקו של תוס' תליא
‡ˆÓי"ל דהכל מיירי בפני עדי דאע"ג דהביטול בשני תי' תוס' ר"פ השולח ד"ה ולא אמרי' וכו' ,בתי'
קמא כתבו דסד"א כיו שאינו מביא עדי וכוונת
הבעל לא בעי עדי מ"מ אי הכרח דמיירי תירוצ כיו דמיירי שהבעל מניח הגט ביד השליח
מתני' בלא עדי ,וי"ל דשלח אחריו שליח נמי מיירי ואינו נוטלו מידו רק אומר לו הביטול ואינו אומר כ
בעדי ,א למאי דקיי"ל כר"נ דמתני' לא מיירי אלא בפני עדי הלא א ירצה השליח ליתנו לאשה
בביטולי השליחות ולא בביטול הגט וא"כ ק' קו' ולהכחיש הביטול קיי"ל השליח נאמ ומי פתי יסור
תוס' אי ס"ד כשהוא עומד וצווח שית לה הגט על הנה שיניח חובתו ביד השליח ואי לו עדי בדבר אי
כרחו של בעל וצ"ל כתי' תוס' דמיירי בלא עדי לאו דאה"נ אי כוונתו אלא לצערו הכי הוה ס"ד,
וה"ה שליח נמי בלא עדי וכהרמב" ומיושב פסק קמ"ל אפ"ה דברי שבלב אינ דברי וההוכחות
הללו אינ הוכחות גמורות ואי לנו אלא דבורו גט
הרמב" בעזה"י. שנתתי ל בטל הוא כ הוא כוונת תי' תוס' וא"כ
מוכח מזה שהבעל יכול לבטל שלא בפני שני ‡.
‡ Ì Óסברא מסייעא להירושלמי דהרי אמרי'
‡ Íתוס' תי' עוד בדוחק דהוה סד"א דניחוש
בעלמא כל מילתא דמתאמרה באפי עשרה
בעי עשרה למשלפי' והנה הכא השליח הראשו לחומרא בעלמא ולאותו תי' י"ל דביטול בעי
נתמנה בפני שני דוקא ש"מ המינוי בפני שני ב' דהוה דבר שבערוה ובזה נסתפק תוס' ל"ג ע"א
מאלי כחו ושליחותיו א"כ מסתיי כשהשליח השני ד"ה רבי הנ"ל ,ומ"מ הרמב" וסתימת ש"ע דעכ"פ
מבטלו בפני ב' והרי בלאה"נ אמרי' )לב ,א( דהוה בביטול הבעל עצמו בפני שליח לא בעי ב' כתי' קמא
סד"א לא אלימא שליחותיה דבתרא משליחותיה דתוס' דנראה עיקר וכ משמע מהירושלמי דלא בעי
דקמא ופירש"י דאמר לי' לא עדיפת מיני והו"מ ב' אלא בביטל שליח שני לשליח ראשו אבל בבעל
למימר סד"א דקאמר עדי דאע"ג דמינוי שליחות עצמו לא בעי ב' ולא היה כדבר שבערוה והא
מקרי דיבור ואתי דיבור ומבטל דיבור מ"מ דיבור
דקמא הי' ע"י קצת מעשה מסירת הגט לידו כהס"ד דבשליח בעי בפני ב' יבואר לקמ אי"ה.
דש"ס קידושי נ"ט ע"א דפרי אדר"ל דלא אתי
דיבור ומבטל נתינת מעות ליד אשה ופרי ממשנתינו ]·[ÈÓÏ˘Â¯È„ ‡ È„ Ì"·Ó¯‰ ˙ËÓ˘‰ ¯Â‡È
והא נתינת גט לידו הוא כמו נתינת מעות ליד אשה
דמי ע"ש .ואע"ג דאמת אינו כ כדמשני הת מ"מ Ó"ÓÂכיו דבהדי' איתא כ בירושלמי צ"ע על
ס"ד הוה כ וא"כ הכי הו"ל למימר סד"א לא אלי
שליח שני שלא נתמנה אלא בדיבור לבטל לשליחות הרמב" דשבוק ירושלמי מקו שאי ש"ס
הראשו שנמסר גט לידו קמ"ל דאלי ואלי אבל דיל לעני שליח ב' חולק דבעי ב' .והנה נחזי אנ
לאלומי דיבורו דשליח שני בלי עדי לבטל דבור מתניתא מסייעא לרמב" וסברא מסייעא לירושלמי,
ומעשה שנעשה בעדי אי הסברא נותנת וזה דעת מתניתא לרמב" ,דתנ והגיע בשליח או ששלח
הירושלמי ואפי' בבעל עצמו המבטל צ"ע קצת כיו אחריו שליח ,ורישא הגיע בשליח ע"כ מיירי אפי'
שמינה השליח בפני שני צרי שני למשלפי'. שלא בפני עדי כמו שהוכחנו לעיל לתי' קמא של
תוס' שהוא העיקר ובחד בבא תנ והגיע בשליח או
]·[· ,Ë ÔÈ˘Â„˜ 'ÒÂ˙· ¯Â‡È ששלח אחריו שליח ואמר גט שנתתי ל בטל הוא
וא"כ סכינא חריפא מפסקא האי בפני עדי והאי
ÔÈ·‰ÏÂזה נ"ל עפ"י מ"ש תוס' בקידושי נ"ט ע"ב שלא בפני עדי אתמהה אע"כ לא בעי עדי כלל,
מיהו הירושלמי מצי סבר כר' ששת דמתני' מיירי נמי
דהוה ס"ד שאי המשלח יכול לחזור בו מביטול הגט עצמו ,א"כ לק"מ ק' תוס' האי הי' לנו
דלא אתי דיבור ומבטל דיבור כ' תוס' וז"ל נראה
לפרש וחזרה בה בלא אמירתה לשליח דאי אמרה
לשליח אי רצוני שתקדשני פשיטא דאינה מקודשת
ÔÓÈÒ
‡.ÁÏ¢‰ Ù"¯ ̇¯ È ¯˜Â ‡"˘¯‰Ó 'ÈÚ .
