Page 216 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˜‪„Ú‬‬

‫בדבר כי יש לו תועלת במה שמעמיד דבריו‬ ‫לגמרי‪ ,‬ור"נ סבר הכא כיו שהוא בשעת קידושי לא‬
‫הראשוני ‪ .‬לכ צדקו דברי בעל העיטור‪ ,‬והרי אפי'‬ ‫הוה מגו מעליא א לא בצירו חזקה אי אד‬
‫א יש לו תועלת על צד רחוקה ונפלאה לא יעיד‬ ‫חוטא‪ ,‬ומשו"ה כי הדר ביה בשעת מיתה תו לא‬
‫כ"ש הכא‪ ,‬משא"כ נדו דדברי ר"מ הארו שמעיד‬ ‫מהימ ‪ ,‬אע"כ מדלא אמר אביי הכי משמע כרמב"‬
‫שלא בפני בע"ד‪ ,‬אי נמי נימא כיו שלא הי' תועלת‬ ‫דאי שו סברא שיהי' נאמ במה שאמר לה בשעת‬
‫בעדותו לא נת על לבו לזכור האמת כאשר הי' ועתה‬ ‫קידושי ‪ ,‬ושעת קידושי דבריתא היינו לאינשי‬
‫אומר האמת בפניו‪ ,‬מה חשד איכא הכא ולמה יבוש‬
‫לחזור בו ולומר עתה נתתי אל לבי ונזכרתי‪ .‬ואי כא‬ ‫דעלמא אמר הכי ולא לאשתו וכרמב" ‪.‬‬
‫מחלוקות כלל ומיושב קו' התומי ש ‪ .‬אעפ"י דפסק‬
‫רמ"א בסי' כ"ח )סעי ט"ו( כר"מ הארו מ"מ הלכה‬ ‫]‪[‰È¯Â·È„ ȘÂÊÁ‡Ï ˘È ȇ „È·Ú‬‬

‫כבעל העיטור הנ"ל‪.‬‬ ‫˙‪ Â‬קשיא לי לפי הבנת הש" ח"מ סי' ל"ג סק"ט‬

‫]‡‪È Ù· ‡Ï˘ ‰ÏÈÁ˙· „ÈÚ‰˘Î „È‚Ó ¯ÊÂÁ È‬‬ ‫בדברי בעל העיטור )אות ק' קבלת עדות( דכשהעיד‬
‫·‪[„"Ú‬‬ ‫עד בשעה שהיה קרוב תו לא מהימ כשנתרחק אח"כ‬
‫משו דעביד איניש לאחזוקי שיקריה‪ ,‬א"כ ה"נ נימא‬
‫‪ Î"‡Â‬תבנא לדינא דה"נ לר' נת אמאי יהי' נאמ‬ ‫לר' נת אי נאמי לו אי לא היה חוזר בשעת מיתה‬
‫הא כיו דלא מהימ במה שאמר בשעת קידושי תו‬
‫א לא חזר בו‪ ,‬וביותר קשה לפמ"ש לעיל‬ ‫לא מהימ נמי מה שלא חזר בו בשעת מיתה וא"נ‬
‫דנ"ל דהרמ"ה דס"ל חולצת ולא מתיבמת היינו‬ ‫אמר בשעת מיתה כמו בשעת קידושי נמי לא יאומ ‪,‬‬
‫משו דפסק לגמרי כר' נת וכשיטת רש"י והרז"ה‬ ‫ויעיי' בתומי' ש סי' הנ"ל סק"ח דלדברי ר' מנח‬
‫זקנו‪ Â‬כנ"ל‪ ,‬וקשה הא הרמ"ה פליג על ר"מ ארו‬ ‫הארו )הובא בב"י חו"מ סי' כח( דעדות שנתקבל שלא‬
‫הנ"ל כפמ"ש בתומי סי' ל"ג סק"ח הנ"ל וס"ל אפי'‬ ‫בפני בע"ד חוזרי ומגידי בפניו ליתא להעיטור‬
‫בהגיד שלא בפני בע"ד אינו יכול לחזור ולהעיד‪,‬‬ ‫הנ"ל‪ .‬ובחי' למס' שבועות )לא‪ ,‬ב ד"ה השביע( אמתני'‬
‫דהשביע עליה ה' פעמי חו לב"ד בארתי דברי‬
‫וא"כ מכ"ש הכא ואי פסק כר"נ וסתר עצמו‪.‬‬ ‫ר' מנח הארו להסיר מעליו תלונות התומי סי'‬
‫כ"ח סקי"ט‪ ,‬וכאשר בארתי בתשובה אחרת‪ ‰‬וא"כ‬
‫‪ Ï"ÈÂ‬דהכא דאית ליה מגו לא נחשד כלל לשקר‪,‬‬
‫לא אמרינ עביד איניש לאחזוקי שיקרא ולק"מ‪.‬‬
‫אלא דלר"נ לא אלי מגו לעקור חזקה לגמרי‪,‬‬
‫הא למה זה דומה לע"א שהעיד בדיני ממונות וחייב‬ ‫]‚„¯ ‪[·Â¯˜„ ˙Â„Ú ÏÂÒÙ‬‬
‫את זה שבועה ולא ממו ‪ ,‬ולכשיבוא עוד ע"א‬
‫מצטר עמו לחייבו ג ממו ואפי' מלקות ומיתה‪,‬‬ ‫‡·‪ Ï‬לא נ"ל דברי התומי סי' ל"ג סק"ח הנ"ל‪,‬‬
‫דבפע הראשו נמי לא היו חושדי אותו לשקר אלא‬
‫דלא אלי ע"א להוציא ממו ‪ ,‬וה"נ לא היו חשדינ‬ ‫די"ל בשלמא קרוב ונתרחק עביד הוא‬
‫לשקר רק לא אלומי מגו לאורועי חזקה ולכשיצטר‬ ‫לאחזוקי שיקרא‪ ,‬דג א ית לב אח"כ לזכור באמת‬
‫לזה ג חזקת אי אד חוטא יוגמר העדות ונעקרה‬ ‫אי הי'‪ ,‬מ"מ יבוש לחזור בו שלא יאמרו שבפע‬
‫ראשו שהי' קרוב העיד שקר במזיד לתועלת קרוביו‪,‬‬
‫החזקה לגמרי ולק"מ‪.‬‬ ‫אע"ג דכתב ש התומי דעדות קרובי אפקעתא‬
‫דמלכא היא ולא שנחשדו להעיד שקר‪ ,‬אלא כיו‬
‫‪ ‰Ê·Â‬נתישבה ג קושיה הראשונה‪ ,‬דלא הוי מצי‬ ‫שפסלתו התורה ממילא אינו נות לב לזכור הדבר‬
‫כאשר הי' ולדקדק בעדותו‪ ,‬וסברא נכונה היא‪ ,‬מ"מ‬
‫למימר לכ"ע אלימי מגו לאורועי חזקה לגמרי‬ ‫בוש הוא לחזור מדבריו הראשוני שלא יחשדוהו‬
‫כשאמר כ שלא בשעת קידושי ולא מצי הדר בי'‪,‬‬ ‫לומר אז העיד שקר לתועלת קרובו ועכשיו שנתרחק‬
‫והכא שאני הואיל ואמר כ בשעת קידושי ס"ל לר"נ‬ ‫אומר האמת‪ ,‬נמצא ה"ל בעדותו של עכשיו כנוגע‬
‫דחיישינ שמא אמר כ שתתרצה לו‪ ,‬דזהו ליתא‪,‬‬
‫דא"כ ג אי לא הדר ביה בשעת מיתה לא היה נאמ‬
‫משו דעביד איניש לאחזוקיה דבוריה וכנ"ל‪ .‬וא"כ‬

‫יש מזה הוכחה לשיטת בעל העיטור הנ"ל‪.‬‬

‫‪.Ì˘ ˙ÂÚ·˘ Ò"˙Á 'ÈÁ·Â .Ì Ó‡‰ ‰"„ „Ï 'ÈÒ Ó"ÂÁ ˜ÏÁ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .‰‬‬
‫‪.'‚ ‰¯Ú‰· ‰‡¯ .Â‬‬