Page 217 - 5
P. 217
Ì˙Áסימ סז ‰Ú˜ ¯ÙÂÒ
לאגלויי' הוא ולא משקרי ביה אינשי ,דמחר וליומא ][ÌÈÁ‡ ÂÏ ˘È˘ ‰˜ÊÁ „‚ ‚ÈÓ
אחרא יבוא אחיו ברגליו שהרי מוחזקי אנו שיש לו
אח ,ומדאמר הכי ש"מ קושטא קאמר כדאמרי' ה ·˙ÎÂהר" דלרבי מהימ בהאי מגו לעקור חזקה
סברא גבי ע"א ביבמה ]ביבמות צד ,א[ ,ועמ"ש רמב"
פ' י"נ קל"ד ע"ב ,משא"כ יש לי בני לא עבידא לגמרי לומר אי לו אחי במקו שמוחזקי
בו שיש לו ואפי' הדר ביה בשעת מיתה ,והא
לאגלויי. דאמרינ בפ' י"נ )קלה ,א( אי נפקי קלא דאיכא סהדי
במדינת הי דאית ליה אחי חיישינ ליה ,היינו
‡ Ì Óעיקר הקושיא מש"ס דב"ב דהת מורה טעמא משו דאיכא לברורי .וי"ל הא אי היינו
מוחזקי' בו שיש לו אח הי' מהימ נגד החזקה,
באצבע זה בני והא נמי עבידא לאגלוי ומכ"ש אי לא הי' לנו חזקה בזה רק קול בעלמא
שיתברר מי הוא אביו ש קשה שפיר קו' הרא"ש, שיש לו אח פשיטא שהיה הוא מהימ ,א"כ מכ"ש
ולא ניחא לי' דמיירי הת בב שנולד מפנויה שא"א היכי דליכא קלא שיש לו אח ממש אלא קלא דאיכא
שיתברר מי אביו ,וביש"ש לקידושי )פ"ג סי' יד(
תיר קושיה זו דקמ"ל אעפ"י שלא אמר נגד החזקה עדי שידעו שיש לו אח ומה"ת נחוש לזה.
לגמרי ולא העיז פניו כ"כ ,מ"מ הי' נוח לו לפטור
Ï"ˆÂדהר" מפרש דאיכא סהדי במדינת הי ,
בגט מלשקר.
במקו ידוע במדינת ]הי [ שאומרי בעיר
][ÌÈ · È · ÂÏ ˘È˘Î ¯ÈÎÈ פלוני ,ואי היה חזקה או אפי' קלא בעלמא שיש אח
במקו ידוע ,אי לב"ד להכניס עצמ לדבר זה כלל,
„"ÚÙÏÂלפמ"ש דמקידושי בלא"ה לק"מ רק והדי נות כ ,דהא אי נדע בודאי שיהיה ש האח
ע"כ היבמה תל אחר היב לחלו ,ה"נ תל לש ,
מב"ב ,וש עיקרא דמלתא בדיני ירושה וא לא ימצא ש הרי בטלה החזקה והקול ותשתרי,
עסיק ובא ודיני ירושה אתי לאשמועי' ומה שייטא וא"כ הה"נ אי איכא קלא דאיכא סהדי במקו ידוע
דיבו הת ,וג צ"ל מ"ט נקט שמואל ליורשו כיו תצטר ליסע לש לברר ע"י עדי ,אבל אה"נ אי
דעיקרא לפטור אשתו מייבו קמ"ל וליורשו פשיטא איכא קלא דאיכא סהדי בעול ולא ידעי היכי איכא
הוא) .עכ"ל( ]ע"כ[ נ"ל פשוט לפי מה דקיי"ל הני סהדי לא שיי איכא לברורי ולא עדי מקלא
כרבינא דיבמות פ' החול מ"ז ע"א כמ"ש הרמב"
)הל' אסו"ב פט"ו הט"ו והל' נחלות פ"ד ה"ב( וכל דיש אח בעול דמהני מגו דיליה.
הפוסקי כשיש לו בני גדולי שיש לה בני תו
לא מהימ לעשות בניו גוי או ממזרי או שו Ó"Óצ"ע קצת א"כ כדפרי הש"ס )ב"ב ש ( לאו
פסול ייחוס ,דלבני בניו לא הימני' רחמנא ,א"כ
לכאורה מצינו נמי למימר נהי דמהימ לומר זה בני היינו דאר"ח עדי בצד אסת ותאסר ,דלמא
ליורשו יהי' מטע יכיר או מטע מגו כפירשב" הת לא הי' קלא במקו ידוע והכא סיימו מקו
)ב"ב ש ד"ה ליורשו( ,מ"מ היינו כשאי כא אשה העדי ויכול הדבר להתברר .ואפשר לומר אה"נ
זקוקה ליב ,משא"כ כשאשתו בחזקת היתר ליב הו"מ למדחי כ ,אלא שיגרת לישנא דקידושי י"ב
וחזקת איסור לשוק ,ואי אמרי' דלא מהימ לגבי ע"ב נקט הכא א הקילו בשבוי' וכו' ,והת אפי'
אשתו א"כ לא מהימ נמי לגבי ירושה .וביש"ש ש לגרסת רש"י עדי בצד אידית שהוא ש מקו ידוע,
כתב סברא הפוכה ולא עמדתי על דעתו בזה ,דהא מ"מ לא ס"ל הת לחלק בכ לעני קידושי ודוחק.
כל היכי דהעדות נוגע ג לאחריני לא מהימ נמי
לגבי בנו ,האמנ שהרמב" כתב להדי' דמהימ ÔÎÂנראה מסתימת לשו רש"י ורשב" שאי לחלק
לומר אי זה בני להפקיע מירושתו אפי' היכי דאיכא
בני בני ,אע"ג דלעני ייחוס אינו כ ע"ש פ"ד מה' בי חזקה לחזקה ,וכ הבי הרמב" בכוונת
נחלות )ה"ב( ,אומר אני שהרמב" מיירי באופ הרז"ה ז"ל ,ולפ"ז להרז"ה ג הרי" סובר כ
שאינו עושה אותו הב ממזר ולא פסול אלא שאומר דמשו"ה מייתי רק המשנה כצורתה דס"ל דאפי' נגד
שאינו בנו מאשתו כלל אלא שנתחל לו או גדלו החזקה נאמ וסתמא דמתני' אפי' במוחזק ל מיירי.
כבנו ,או שהיה מפנויה והיינו מוחזקי שממנו ומהתימה על לשו הטור סי' קנ"ז שכ' הרז"ה ס"ל
נתעברה ואומר עתה שאינו בנו ולא נתעברה אלא דמהימ והרמב" והרי" ס"ל דלא מהימ ,והא
מנ"ל ,הלא להרז"ה ג להרי" מהימ .והקשה
הרא"ש )קידושי פ"ג סי' יא( דא"כ ה"ל לומר אי לי
אח מהימ ומ"ט נקט זה בני ,ונ"ל דממשנתינו דפ'
האומר לק"מ ,דה"א אי לי אחי מלתא דעבידא
