Page 373 - 5
P. 373
‡Ï˘ ¯ÙÂÒ סימ קכא Ì˙Á
עבדית איסורא כלל אלא מכשילה אחרי בזה לא ‰ ‰Âבהוא והיא מודי ,דעת הרשב"א )ח"א סי' תרי(
האמינה הרמב" כלל.
והרא"ש בתשו' כלל ל"ב )סי' טז( דמהימ אפי'
]‡[ÂÏ ‡Ï ‡ËÂÁ Ì„‡ ÔÈ לכהונה ופסקו רמ"א סו סי' ג' )ס"ט( ,והוא פשטיות
דש"ס ערו )ביבמות( ]בכתובות )יד ,א([ בארוס
˙Ó‡‰Âשהדברי אלו עדיי צ"ע קצת מש"ס וארוסתו ,וכ יש להבי מש"ס חגיגה י"ד ע"ב ורש"י
ד"ה בתולה ,דאי לאו מחששא דכה גדול מטע
קידושי ס"ג ע"ב אע"ג דקי"ל כרב אסי כהונה לא הוה חיישינ ,והיינו מאמיני לו שמצא
מ"מ מוכח דסברת אי אד חוטא ולא לו סברא
גדולה היא היכי דלא עבדי איסורא בעצמה ,ותיקשי בתולי ולה שלא נבעלה ונתעברה באמבטי.
לכאורה אסברת תוס' חגיגה הנ"ל .וי"ל דברי תוס'
דגבי בתולה שעיברה שאני דחשדינ שאמרה כ דלא ]·[Ì"·Ó¯‰ ˙ËÈ˘ ¯Â‡È
לפגו נפשה שנבעלה לאחר ע"כ לא שיי אי אד
חוטא ולא לו ומשו"ה עדי טפי היכי דעבדי איסורא ‡ Ì Óהב"ש סי' ד' סק"מ מייתי מרמב" )הל'
וכ בראוה מדברת דאמרה מפלוני וכה הוא ]ש[לא
לפגו נפשה לא שיי אי אד חוטא ולא לו מ"מ יבו וחליצה פ"ג ה"ד( דלעני ייבו לא
לפע"ד נ"ל נכו ביישוב דעת הרמב" כנ"ל באופ מהימני') .וחשב( ]והשיב[ הב"ח )סי' קנו ד"ה וכתב(
דלא פליג אהרשב"א והרא"ש ,והיכי דהוא והיא דס"ל לרמב" דש"ס דיבמות לא קאי אלא
מודי מותרת להכה המודה ומ"מ לבי נוק לסמו בתרומה דרבנ הוא דמהמניני' להו אפי' ברוב
פסולי ,אבל לעני ייבו דאורייתא לא· .והוא
על זה לחוד היכי דאיכא רוב פסולי „. דוחק דמיירי הת אפי' בתרומה דאוריי' ,ומה
שחילק נב"י )א"ה מה"ת סי' כז( דעל עצמה מהימני'
˘ ·Âנודע לי שהפנויה אשר השאלה סובבת עלי' לאכול תרומה ולא לאחרי' לעני ייבו ,ג זה
תימה ,דתרומה נמי לאחרי היא שבני ועבדי
היא פה בעירי שלחתי אחריה ושאלתיה והיא
אומרת שהיא דרה במבוי מיוחדת ליהודי אשר אוכלי בתרומה‚.
מיעוטא דמיעוטא גוי ש ולא עוברי ש רק מעט
מזעיר ,וג אי רגלי בנות ישראל מצויות אצל ‡· Ïלפע"ד רמב" ס"ל כתי' קמא שבתוס' חגיגה
סוחרי א"נ ,כי כל החנויות ש כול ישראלי ,וג
יע הי' משודכת להכה ההוא והיתה ממש מיוחדת י"ד ע"ב הנ"ל היכי דהיא עבדית איסורא
לו ורגיל עמה יו יו ג בלילה לא שכב לבו וכו', נאמנת על עצמה ,דאד נאמ על עצמו יותר ממאה
ע"כ איכא לכה"פ חד רובא ועדי מחד רובא וליכא איש ,ומתו שנאמנת על עצמה נאמנת נמי על
תו אלא איסור דרבנ .וא"כ ג להבנת הב"ח אחרי ,אע"ג דתוס' בפלוגתא דר"ג ור"י דקיי"ל את
ברמב" איתתא דא שריא לכה וכמ"ש ב"ש סס"י לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרי )כתובות יד,
וי"ו .ואע"ג דלרא"ה בבד"ה הנ"ל לא מיחשב מבוי א( ,הת משו שאי הבועל לפנינו להודות ,ואמנ
שבתו העיר לרוב בפ"ע ,מ"מ האיכא רא"ש א ג הוא מודה ידוע דה"ל כמו תרי רובא ומהימ
ורשב"א דמתירי' אפי' ברוב פסולי וכפשטיות אפי' ברוב פסולי ודוקא היכי דעבדי איסורא לא
הג"ה רמ"א ססי"ג .ויצור לזה ג דברינו שכתבתי נחשד למיעבד איסורא וממילא מהימ על אחרי
ומשו כ אוכלת בתרומה היא ובניה ועבדיה ואה"נ
לעיל לפע"ד ותשתרי לכה בלי פקפוק. אי היתה היא נישאת להבועל אח"כ ומת ולא הניח
כ"א זה הב הרי היא פטורה מחליצה וייבו
„"ÚÏ ‰כתבתי בקיצור נמר ,וה' יצילנו משגיאות דנאמנת על עצמה ,אבל רמב" מיירי להדי'
שהפנויה שילדה ממנו איננו אשתו וכשמת לא
ויראנו מתורתו נפלאות. נשארה הפנויה זקוקה רק אשתו נשארה זקוקה
ונבוא להתירה ע"י עדותה של פנויה זו והפנויה לא
.˜"ÙÏ ·"Ù˜˙ ÏÂχ '‰ '‰ ÌÂÈ ·"Ù .„"Ή
.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó
·¯"„·Â „ 'ÈÒ ‡ È ˙ ˜ È"ÒÂÒ ‰Ù 'ÈÒ ˜"„‰Ó ‡"Ú¯ ˙"¢ ,„Ó 'ÈÒ ˆ"ÎÁ ˙"¢ ,Â"Ë˜Ò ÂΘ 'ÈÒ ,˜ 'ÈÒ ˙ ˘È‰ Á"· ˙"¢· Ì‚ ‰‡¯Â .
.[Ì"·Ó¯‰ ˙Ú„· Î"˘Ó ‰Ï 'ÈÒ Ô‰Î‰ ·˘Â ˙"¢ 'ÚÂ] .‰Ú˜ 'ÈÒ ·"Á ÔωÏ
‚.Ì˘ ˙¯ډ· ÔȈӷ 'È ÔÓÈÒ ‡"Á ÏÈÚÏ ԇΠ ȷ¯ ȯ·„ Ïη ‰‡¯ .
„.Á"È˜Ò ‚È 'ÈÒ Ú"‰‡ ‰Î¯‡· 'ÈÚ .˙ӄ˜‰ ‰¯Ú‰·Â „Θ ·Î˜ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï „ÂÚ ‰‡¯ .
