Page 371 - 5

‫‪Ë΢ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫סימ קכ‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫‡‪ψ‡ Ì ÁÙÒ Ì ‚ˆ‰ Ô¯ÒÁ‰ ÌÈÏ˘‰Ï Ô¢‡¯‰ ˜ÏÁ‰Ó ÒÂÙ„‰ ˙Â¯È‰Ó È"Ú ÂËÓ˘ ˙"¢‰ ‰Ï‬‬
‫‪[Ô¢‡¯ ÒÂÙ„· Ï"ÂÓ‰ ȯ·„] È ˘‰ ˜ÏÁ‰‬‬

‫‪Θ ÔÓÈÒ‬‬
‫]‪[‰·Â˙Ή ÍÒ ˘ÈÏ˘‰Ï ÏÂÎÈ Â È‡˘Î ÌÈ ·¯ ‰‡Ó ¯˙ȉ‬‬

‫לא שיי הכא שהרי הוא הבעל עומד לפנינו ומודה‬ ‫‪‚"‰‡Ó‰ ·¯‰ ‰"‰ È„Èӈ ȷȷÁ È„ÂÚÓ È˘Ù È„È„È‬‬
‫שלא התפיסה‪ ,‬וזאת שנית שיתפיס צררי לקרובי‬ ‫‪̉¯·‡ 'Â‰Ó ˙"˘Î ˜È˙Ú ‡ÏÓ ˜È˙‰ Ï„‚Ó ÊÂÚÓ‬‬

‫יורשי כתובתה‪.‬‬ ‫"‪.‡"ÚÈ Ô¯‰‡Ó‡˜ ˜"˜„ „"·‡ È‬‬

‫‪ ‰ ‰Â‬זה דבר בטל מתרי טעמי חדא א"כ עכ"פ‬ ‫‪ ÌÚÂ‬מכתבו הגיעני יו אתמול אחר בשרי צדק‬

‫ישבעו יורשי ויגבו א ימות הבעל קוד ‪,‬‬ ‫בסוגי' דאקנה ושותינהי האי שמעתא כגדי‬
‫ועוד תינח א יורשי כתובתה אינ יורשי הבעל כגו‬ ‫מסוק ואחר עד עתה‪ ,‬אודות האיש שנשתטית אשתו‬
‫שאי לו בני ממנה אבל הכא שיש לו בני ממנה‬ ‫ורוצה להתירו מכבלי חבלי חר רבינו גרשו לישא‬
‫וה בעצמ יורשיה ויורשי האב וה יודעי שלא‬ ‫אשה על אשתו ע"י שימסור גט בידי שליח להולכה‬
‫התפיס לה צררי וכשימות אביה ישלמו ה לה‬ ‫אלא שא"א לו להשליש ס שש מאות זהובי שהוא‬
‫הכתובה באופ שיהיה לה מה להתפרנס ועתה שהוא‬
‫נושא אשה אחרת ויהי' לו בני ג"כ לא תגבה‬ ‫כתובת האשה ההיא ע התוספתא דילה‪.‬‬
‫השוטית כתובתה בלי שבועת בני נגד בני מאשתו‬
‫וא לא ירצו לישבע תפסיד כתובתה ואפי' מדיני'‬ ‫‪ ‰ ‰‬הגאו צמח צדק סי' )ס"ד( ]ס"ז[ המציא‬
‫דגרמי' לא ישלמו לה כלו ‪ ,‬ולא דמי למוכר שט"ח‬
‫ואי המוכר רוצה לשבע‪ .‬ועיי' בש"ע ח"מ סי' ס"ו‬ ‫למכור כתובה לבעלה בכח ב"ד יפה בטובת‬
‫הנאה ושתזו מהפירות כל ימי חייה‪ ,‬ואע"ג שסיי‬
‫]סעי' טו[ וקל להבי ‪.‬‬ ‫שרוצה שיסכימו עמו עוד גדולי הדור‪ ,‬הא קמ‬
‫שהסכי עמו הגאו בית שמואל סי' א' )ס"ק כג(‬
‫‪ „ÂÚ‬יש לפקפק א כתקנתו נפל פיתא בבירא במה‬ ‫והביאו בסת לפסק הלכה‪ ,‬וחזי מא גברי רבה‪,‬‬
‫ועוד חכמי דורו ג הסכימו שהרי סיי שאחד רצה‬
‫שהתקינו לשלש ס כתובה ותוספת דלעול‬ ‫לפקפק דסגי' בס כתובה בלי תוספ' ש"מ שרוצה‬
‫תשאר הכתובה אצל הבעל בדבר מועט וג אותו‬ ‫להקל יותר‪ ,‬ומסתמא אותו המפקפק לאו קטלי קני'‬
‫הדבר מועט תשאר אצלו לזונה מהריווח‪ ,‬וג לא‬ ‫באגמה הוי והכלל בדברי כאלו להקל שומעי ‡‪.‬‬
‫הבנתי התועלת‪ ,‬שהרי בלא"ה חייב לזונה כל שלא‬
‫יכולה לקבל הגט ג ידוע שבזה"ז א"א שתזו‬ ‫‡‪ Í‬מה שיש לפקפק על התירו של צמח צדק הוא‬

‫מהפירות של טובת הנאת ת"ר זהובי ‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬א' כי עכ"פ חובה היא לאשה מצד א' שא‬
‫תתרפא משטותה הרי נמכרה כתובתה בדבר מועט‪,‬‬
‫‪ ‡ÏÂ‬באתי לדחות דברי הגאו זצ"ל כי בהימנותי‬ ‫ואעפ"י שכ' ז"ל שיש בזה כמה ספיקות מ"מ אי‬
‫חבי לאד אלא בפניו אפי' על צד רחוקה ונפלאה‬
‫שלא עיינתי בשו ספר וכתבתי רק מאומד‬ ‫אפי' הזכות הרבה יותר מ החוב‪ ,‬אלא לזה י"ל כח‬
‫מפני רוב הטרדות כידוע למעלתו‪ .‬ואולי א יצטר‬ ‫ב"ד יפה שאני‪ ,‬שמעמידי אפטרופוס לזכות ע"מ‬
‫לתקוע לדבר הלכה בעני זה נעיי ונמצא טע לכל‬ ‫לחוב‪ ,‬אבל מ"מ מ"ש דלא תוכל לישבע על‬
‫כתובתה צ"ע דהרי א נאמר שהשוטית צריכה‬
‫דברי הגאו זצ"ל‪.‬‬ ‫שבועה הוא לאחד משני חששי א' שמא התפיסה‬
‫צררי בהיותה בריאה עדיי וכדעת הסוברי כ וזה‬
‫‡‪ Í‬בנידו דיד אי אנו צריכי לכל זה‪ ,‬ולהיות לו‬

‫אח עשיר כמוב מתו דברי מעלתו‪ ,‬והאח‬
‫ההוא ית כתוב וחתו בב"ד שהוא ערב קבל בעד‬

‫‪Θ ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪‡"Á ÌȘÒÂÙ‰ ¯ˆÂ‡· ‰‡¯Â .˘"Ú ‡¯˜Ó ·Ë ‡ Ȉ· Ô È¯Ó‡„ · , ‰ÎÂÒÓ ‰ÊÏ ‰È‡¯ ‡È·‰ Ê˘ 'ÈÒ ‡"Á ˜"„‰Ó ·È˘ÓÂ Ï‡Â˘ ˙"¢· .‬‬

‫‪.‰Ê· ÌÈ Â¯Á‡‰ ˙·¢˙Ó „Î ˙‡ ‚Î 'ÓÚ‬‬