Page 413 - 5

‫‪‡Ú˘ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫סימ קלא‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫דעכ"פ יודע שיש לנו שו קפידא בזה ואפשר‬ ‫מסל"ת ולא חילקו בי ישראל השואל לנכרי השואל‬
‫שיקלקל דבר אחד בקריאתו ע"כ מקרינ ג להשני‬ ‫עכ"ל‪ .‬והרב ב"ש סקמ"ח משמע דאפי' א נקל בכל‬
‫לפי תומו ומסתמא לא יזדמ במקרה שיכוונו שניה‬ ‫אופ אבל עכ"פ בשופט השואל הו"ל כמתכוו‬
‫למכשול אחד ואע"ג דהוה ע"י שאלה מ"מ כיו‬ ‫להעיד ממש ובמהרי"ק הנ"ל נמי כשהתיר ע"י‬
‫שאינו יודע על מה היתה ההקפדה מקרי מסל"ת‬ ‫שאלת השופט יהיב טעמא משו שע"י הודאתו חייב‬
‫את ראשו למלכות משמע דזולת זה לא‪ ,‬אמנ‬
‫והואיל דעבידא לאגלויי מועיל אפי' בדאורייתא‪.‬‬ ‫בתה"ד משמע דאינו מחלק בכ ‪ ,‬וכ הבי ממנו‬
‫הרב"י דמייתי עלה תשו' הר" דמיירי מחקירת‬
‫‪ ‰ ‰Â‬לפי זה בעדות נשי דפשיטא להש"ס דע"י‬
‫השופט‪ ,‬משמע דלתה"ד בכל גוני מהימ ‪.‬‬
‫שאלה לא מקרי מסל"ת לאו משו חומרא‬
‫דהרי הוכחנו אפי' בדאורייתא נגד חזקת ממו מועיל‬ ‫]·‪·È˘Á È‚ È"Ú ‰Ï‡˘„ „"‰˙‰ ˙ËÈ˘ ¯Â‡È‬‬
‫היכי דעבידא לאגלויי וכל עדות אשה בנוי ע"ז‬ ‫‪[˙"ÏÒÓ‬‬
‫שהוא עבידא לאגלויי ומתו חומר וכו' אע"כ היינו‬
‫טעמא משו דכל הגוי יודעי שתלוי בזה דת‬ ‫‪ È˙¯Ó‡Â‬אני ע לבי לתור ולדרוש מאי הרגלי‬
‫יהדות והיתר אשתו )כא חסר קצת( משו דכל שהי'‬
‫ע"י שאלה לא הוי לפי תומו לא שהשאלה מפסיד‬ ‫לתה"ד להמציא היתר שלא נמצא בש"ס‬
‫ההסחה לפי תומו‪ ,‬אלא הידיעה שיודע הגוי שדת‬ ‫וראיתי לפע"ד שהיתר זה מבואר בגטי י"ט ע"ב רב‬
‫ישראל תלוי בזה וא"כ כל שנשאל מגוי חברו ואפי'‬ ‫פפא כי הוה אתי לקמיה שטרא פרסאה מקרי להו‬
‫יהי' השואל השופט או שואלו לשו תועלת אחרת‬ ‫לשני כותי זה שלא בפני זה במסל"ת ומגבי ביה‬
‫מהימ דהרי קפילא ע"כ יודע הוא שנשאל לשו‬ ‫ממשעבדי‪ ,‬ויל"ד טובא הא במסל"ת בעלמא כ לי‬
‫תועלת והני פרסאי דרב פפא יודעי היו שנשאלי‬ ‫אחד כשני ‪ ,‬והכא מ"ט הקפיד אתרי‪ ,‬תו הא ע"י‬
‫לתועלת עני ומ"מ לא חיישינ לשקורי אלא א‬ ‫שאלה הוה שיקרא לו השטר הזה ואי יתואר‬
‫עושי כ ויודעי שהדת תלוי בזה אע"ג דבעלמא‬ ‫מסל"ת‪ ,‬תו קשיא הא לא מהימ מסל"ת אלא בנחיל‪.‬‬
‫לא חשידי להכשילי היינו לעורר מעצמ להכשיל‬ ‫של דבורי דהוא ממו דרבנ כמבואר ב"ק קי"ד‬
‫ישראל אבל כששואלי אותו משיבי שקרי אבל‬ ‫ע"ב הנ"ל‪ ,‬ואי יאומ להוציא מחזקת ממו דאורי'‪,‬‬
‫בלא"ה לא כמוכח מהנ"ל‪ ,‬ויש קצת פקפוק ממ"ש‬ ‫ובשג שאיד טוע ברי נגד השטר‪ ,‬ואפי' בדרבנ‬
‫היכי דאתחזק איסורא לא מהימני במסל"ת כמבואר‬
‫תה"ד עצמו בסי' ע"ט ואינו כדי‪.Ë‬‬ ‫בש"ע י"ד סס"י קל"ז‪ ,‬ואי האמי לה הכא‪ ,‬ולא‬

‫‪ „"ÚÙÏÂ‬ג הר" בעצמו לא יפקפק על ראיה זו‪,‬‬ ‫ראיתי מי שנתעורר בזה‪.‬‬

‫אלא לטעמיה אזל דס"ל בפי' הש"ס דלא‬ ‫‪ „"ÚÙÏÂ‬הדבר פשוט לפמ"ש הש" בי"ד סי' ס"ט‬
‫הוה מסל"ת אלא בקשור דברי אבל לא זולת‪ ,‬א"כ‬
‫ה"ה נמי להחמיר אפי' בשאלת גוי‪ ,‬והרי קמ‬ ‫ס"ק מ"ג שפתיו ברור מללו דגבי קפילא‬
‫דהחמירו בא"א מבשארי איסורי דבעי' דוקא קשור‬ ‫שאנו שואלי אותו בעינ שלא ידע שאיסור והיתר‬
‫דברי ‪ ,‬אבל למה דבררנו לעיל שהעיקר כהריב"ש‬ ‫תלויי בזה‪ ,‬ואז לא יזיק השאלה‪ ,‬משא"כ היכי‬
‫והוכחנו כ מהש"ס דלא בעינ קשור דברי ‪ ,‬א"כ‬ ‫שיודע שאו"ה תלוי בזה‪ ,‬בעי' שיאמר כ מעצמו‪,‬‬
‫ק"ו הוא‪ ,‬השתא גוי שבא ואמר מא איכא בי חיואי‬ ‫ושני האופני נקראי מסל"ת‪ ,‬עוד כתב סי' צ"ח‬
‫כי באתי להודיעו שמת חיואי שאנו רואי' כוונתו‬ ‫ס"ק ב' דאפי' למ"ד טע כעיקר דאורייתא או בבשר‬
‫מבואר להודיע כ מ"מ לא חיישי' לשקורי מכ"ש‬ ‫בחלב לכ"ע מהני קפילא במסל"ת משו דמרתת‬
‫ע"י שאלת גוי שאינו יודע שיגיע מזה שו דבר‬
‫הואיל ואיכא למיק עלה דמילתא‪.‬‬
‫ליהודי לא כ"ש דליכא למיחש למידי‪.‬‬
‫‪ ‰ ‰Â‬בשטרי פרסאה אע"ג דהוה ממו דאורי' מ"מ‬
‫]‚‪[È ˘‰ ˙‡ Ô¢‡¯‰ ˘ÈÁΉ È‚ ÈÙÓ ÈÂ‬‬
‫הואיל ומרתת שיראה השטר לחברו ג"כ‬
‫‡‪ È˙Î‬פש גב לברורי בגוי מפי גוי וחזר הראשו‬ ‫מהימ במסיח לפי תומו‪ ,‬ומ"מ הואיל וא"א בלי‬
‫שאלה ונהי דלא דמי ליודע שאיסור והיתר תלוי' בזה‬
‫והכחיש השני האומר משמו‪ .‬הנה פרק‬ ‫שהרי אינו יודע על מה אנו מקפידי ומה אנו רוצי‬
‫המדיר ע"ב ע"א גבי פלוני חכ טיהר לי את הכת‬ ‫שיקרא מ הכתב מ"מ מסל"ת ממש נמי לא הוה‬

‫‪.˙¯Á‡ ‰·Â˘˙· ‰ ‰Â ‰"„ ‚Ϙ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï Î"Π.Ë‬‬