Page 60 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫‪ÁÈ‬‬

‫‪ ÈÊÁ‬מאי דקמ דערעורו של בעל הבל יפצה פיהו‬ ‫]‪[‰È ٠˙˜ÊÁ‬‬

‫השתא פקדו ותנאי לא מהימ בגט מקוי ק"ו‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬באומר שביטל הגט והשליחות זה הוא בודאי‬
‫ב בנו של ק"ו לערער על גט ועדי ומסדרי גט‬
‫לומר שה רשעי ונזדקקו לגט מעושה שלא כדי‬ ‫נגד חזקת פנויה‪ ,‬כמ"ש בתשו' הר" סי' מ"ה‪,‬‬
‫ושלא שאלוהו א עושה ברצונו או שאלוהו ואמר‬ ‫והטע כי בטוע במקרה שאירע אחר שמסר הגט‬
‫לאו הישמע כזה בוודאי לפי חזקת כשרותו של עדי‬ ‫ליד השליח ואז אנ סהדי שהי' רצונו לגרש ולקיי‬
‫והמסדרי יצאה האשה מחזקת א"א לחזקת פנוי'‬ ‫הגט והשליחות‪ ,‬ועל חזקה זו כאשר הי' כ יהי'‬
‫גמור בלי שו פקפוק וחשש מיעוט ואי שומעי‬ ‫דעתו ולא תשתנה מסרנו הגט להאשה והותרה בלי‬
‫להמערער כלל ועדי מה דתשו' הר" דמוקי גברא‬ ‫פקפוק והרי היא פנויה‪ ,‬לאו כל כמיניה להוציאה‬
‫מחזקת פנויה שהוחזקה עתה ולהוציא עצמו מחזקתו‬
‫אחזקתו שלא חזר בו‪.‬‬ ‫שמסר הגט להשליח ולומר שנשתנה דעתו‪ ,‬וע"כ לא‬
‫כתבו תוס' ר"פ השולח )לב‪ ,‬א ד"ה מהו דתימא( דאלו‬
‫‪ ‡Â· Â‬אל השני שאומר שיש לו להביא עדי‬ ‫אזלי' בתר מחשבתו היינו חוששי' לבטול אלא משו'‬
‫שראינו רגלי לדבר שחוזר מדעתו הראשונה דהרי‬
‫שיעידו כדבריו‪ ,‬בודאי אי היו העדי לפנינו‬ ‫רהיט ואזיל‪ .‬וכ"כ להדיא חי' רשב"א )ש ( וכ"כ‬
‫ומכחישי את המסדרי ועדי הגט וכל העומדי ש‬ ‫הר" בתשו' ש ‪ .‬אבל היכא דליכא רגלי לדבר‬
‫ה"ל תרי ותרי וצריכי לדו מה יאמרו ואי יכולי‬ ‫ויצאה מב"ד בחזקת היתר בלי פקפוק לאו כל כמיני'‬
‫להכחיש אבל אי זה עני לדברי תוס' ר"פ האשה‬
‫רבה )פח‪ ,‬א( ד"ה אתא גברא וקאי וכו' ודברי מהרי"ק‬ ‫לערער ולא חיישינ ליה כהסכמת הר" הנ"ל‪.‬‬
‫)שרש קעא( דמייתי ש" ח"מ סי' מ"ו )סקס"ו( אינ‬
‫עני לכא ‪ ,‬דכוונת תוס' ועפ"י פי' מהרי"ק היינו‬ ‫]·‪˙ÂÁÈÏ˘ ÏÂË· ÔÈ Ú· Ï·˜˙‰ Ù"¯ Ô"¯· ¯Â‡È‬‬
‫שלא כדר עדות כגו שזה בא לעיר וכל בני העיר‬ ‫‪[‰ÈÎÊÂ‬‬
‫קטני' וגדולי אפי' גוי ועבד ושפחה מכירי' זהו‬
‫פלוני שלא בתורת עדות ולא בב"ד ושוב יבואו ב'‬ ‫‪ ˘ÈÂ‬בעני זה דבר חידוש‪ ,‬כי הר" ר"פ התקבל )כח‪,‬‬
‫עדי או קוד לכ העידו שזה מת‪ ,‬בהא לא אמרי'‬
‫תרי כמאה אלא נראה כמכחישי הידוע וכמעידי‬ ‫א בדפי הרי" ( כתב א היא עשתה שליח לקבלה‬
‫על יו שהוא לילה וכי נאמר תרי כמאה‪ ,Ê‬אבל דבר‬ ‫והבעל אומר איני רוצה שתהי' שלוחה לקבלה כ"א‬
‫שנזקקי לעדות המעידי לפנינו אז אפילו אל‬ ‫תהי' שליח שלי )לקבלה( ]להולכה[ אינה מגורשת‬
‫אלפי מוכחשי מתרי ואינו עני לכא ‪ ,‬וא"כ א‬ ‫אעפ"י שהיא רוצית בגירושי ‪ ,‬מ"מ אמרי' בירושלמי‬
‫יבואו ב' עדי כשרי אז נחכי עליה מה יאמרו‬ ‫אפי' צווחת להתגרש דלמא בזו רגע חזרה בה דטב‬
‫למיתב ט דו ע"ש‪ .‬והוא דבר מתמי' שהרי אי לא‬
‫וא יכולי להכחיש אלו העדי ‪.‬‬ ‫]היה[ הבעל אומר אי אפשי שתהיה שלוחה והיה‬
‫נות לידו הגט היתה מגורשת בקבלתו ולא אמרי'‬
‫]‪[ÏÂ˜Ï ÔÈ˘˘ÂÁ‬‬ ‫שמא חזרה בו‪ ,‬וכיו שאמר הבעל א"א אלא שתהיה‬
‫שלוחי )לקבלה( ]להולכה[ ניחוש שמא חזרה בו‪,‬‬
‫‡·‪ Ï‬לחוש עכשיו שמא יבואו עדי ויכחישו את‬ ‫וצרי לומר כ קמו בה רבנ באיתתא כיו דבכל‬
‫דהוא ניחא לה הרי דעתה משתנית כל שעה‪ ,‬ומ"מ‬
‫אלו‪ .‬הנה המעיי בסוגי' גטי פ"ט ע"א דאע"ג‬ ‫כיו שמינתה שליח בפירוש לא אתי' מחשבה‬
‫דחוששי לקלא דמקמי נשואי להוציא מחזקת פנוי'‬ ‫ומבטל דיבור מינוי השליח‪ ,‬וליחוש שמא חזרה‬
‫להחזיקה בספק מקודשת או לפסלה לכהונה מקלא‬ ‫בדיבור ובטלה השליחות לזה לא חיישי' דאוקמא‬
‫דגירושי ‪ ,‬הני מילי להחזיקה מכא ואיל לנשואה‬ ‫אחזקה קמייתא שנעשה שליח בדבר‪ ,‬א א הבעל‬
‫או גרושה‪ ,‬אבל להחזיקה למפרע ולומר שטעות הי'‬ ‫בדיבורו מבטל מינוי שליחותה‪ ,‬שוב א"א למנות‬
‫מה שהיתה אתמול בחזקת פנוי' )טעות( כי כבר‬ ‫שליח קבלה אחר שמא נשתנה דעתה עתה והוא דבר‬
‫נתקדשה אתמול לא אמרינ ‪ ,‬וכ מבואר בלשו ש‬
‫נשואה אי חוששי לה‪ ,‬פירש"י שכבר נשואה זה‬ ‫חידוש‪.Â‬‬
‫ימי אפי' יהי' רגלי לדבר אי חוששי ואפי'‬
‫להחזיקה מכא ואיל ‪ ,‬היינו בשיש רגלי לדבר כגו‬

‫‪'ÈÚ .ÊÓ 'ÈÒ Ú"‰‡ ‰ È· ȯӇ ,‰ ‰Â ‰"„ ‡ ,‰Ò ÔÈËÈ‚ ¯ÙÂÒ ·˙Î 'ÈÁ 'ÈÚ .‡¯·È‡ ‰"„ ‚Ó 'ÈÒ ÔωÏ ˙È ˘ ‰"„ „ 'ÈÒ ÏÈÚÏ Â È·¯ Î"Π.Â‬‬

‫‪.ÈÓÏ˘Â¯È‰Ó ‰‡¯ ÔΠ‰"„ Ë 'ÈÒ Ï„‚ ¯Â‡ ˙"¢ ,ÁÎ 'ÈÒ ‡"Á ¯ÊÚÈÁ‡ ,‰ 'ÈÒ ·"Á ¯ÊÚÈχ È·¯ ˙·¢˙ · ,‚Ò ÔÈËÈ‚ ‡"Ú¯ 'ÈÁ‬‬
‫‪.Ì˘ ˙ÂÓ·ÈÏ 'ÈÁ·  ȷ¯ Î"˘Ó ˆ 'ÈÒ ‡"Á ÏÈÚÏÂ Ë 'ÈÒ 'Ê 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .Ê‬‬