Page 76 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫‪„Ï‬‬

‫דדייני מיגמר גמירי ורבנ הוא דאצרי ‪ ,‬ונדחקו רש"י‬ ‫מה להצד השוה שבה שכ ישנו במחשבה ופי'‬
‫ותוס' מה יהי' ערעורו של בעל‪ ,‬ולמה לא אמרו‬ ‫רש"י בפי' ב' )שהמקדש( ]שהמקדיש[ במחשבה‬
‫שיערער שהסופר לא הוציא בשפתיו‪ ,‬אע"כ כשר‬ ‫קדוש כדכתיב כל נדיב לב עולות‪ .‬ודבר זה צ"ע מה‬
‫בדיעבד‪ .‬ודברי אלו בלי עיו נכתבו‪ ,‬דאי יתלו‬ ‫ענינו לכא וכי מתחלת הקדש גמרי' אנ משחיטת‬
‫חסרו בספרי דדייני דמיגמר גמירי וידעו דפסול א‬ ‫קדשי גמרי' ואדרבא הרי קמ דתחלת הקדש אעפ"י‬
‫לא יוציא בשפתיו‪ .‬ע"כ הוצרכו תוס' ורש"י להמציא‬ ‫שישנו במחשבה מכל נדיב לב אפ"ה אי אפשר‬
‫שגיאה בבעל ולא בסופר והוא פשוט ונער יכתבהו‪,‬‬ ‫להקדיש ע"י שליח שיאמר הקדש נכסי עבורי וכמ"ש‬
‫ולענ"ד בלי ספק שאפי' בדיעבד פסול ואפשר בטל‪.‬‬ ‫ב"י בא"ח סי' תל"ד ובתשו' מהרי"ט ח"ב סי' )קכ"ז(‬
‫]קכ"ז[‪ ,‬ואלו שחיטת קדשי דלא שיי מחשבה‬
‫]·‪[‡ ,‚Ò ÌÈÁÒÙ 'ÒÂ˙ ¯Â‡È‬‬ ‫אפ"ה ישנו ע"י שליח ומאי פרכא היא זו‪ .‬ולא דמי‬
‫למחשבה דתרומה שהפרשה היא במחשבה נות‬
‫‪ Ì Ó‡Â‬נ"ל דיש לעיי קצת במ"ש רש"י ותוס'‬ ‫עיניו בצד זה וכו' ועליו אנחנו דני שתהי' ע"י‬
‫שליח‪ ,‬אבל שחיטת קדשי לא שיי זה ואי לו‬
‫פסחי ס"ג ע"א ד"ה ר"מ סבר וכו' מכא‬
‫מדקדק ר"י וכו' דאי במחשבה תלי' מילתא בשלא‬ ‫שחר‪.‬‬
‫הספיק לומר למולי אמאי פסול לר"מ הלא גמר‬
‫בלבו נמי לומר למולי עכ"ל‪ .‬וקשה ולטעמי הא‬ ‫]·‪[· ,‡Ó ÔÈ˘Â„˜ È"˘¯·˘ ÌÈ˘Â¯Ù‰ '· ¯Â‡È‬‬
‫ע"כ לא בעי הרצאה בפיו אלא מחשבת פסול‬
‫ולערלי וכה"ג דסתמו לאו להכי קיימי‪ ,‬אבל‬ ‫‪ Ì Ó‡Â‬פי' ראשו שפי' רש"י מחשבת פיגול הוא‬
‫מחשבת מולי' דסתמא להכי קיימי במחשבה סגי‬
‫לכ"ע‪ ,‬כדקיי"ל ריש זבחי וא"כ אכתי תיקשי אמאי‬ ‫א"ש דקאי אהשחיטה‪ ,‬אלא דמ"מ צ"ע‬
‫פסול לר"מ‪ ,‬וי"ל דשאני הכא דכבר התחיל לומר‬ ‫דאדרבה המחשבה הוא לפסול ולא להכשיר וא"כ‬
‫לערלי שוב סתמא לערלי קיימא ותו לא מהני‬
‫מחשבה אלא דבעי ]לומר[ למולי ‪ ,‬ומייתי תוס' כי‬ ‫הפרכא הוא הפו הכונה‪.‬‬
‫היכי דכשאמר כבר לערלי שוב סתמא לערלי‬
‫קיימא ובעי דיבור להכשיר‪ ,‬ה"ה וכ"ש כל סת קרב‬ ‫‪ Î"ÚÂ‬נלע"ד בכלל כוונת רש"י הכשר שחיטה‬
‫דסתמא לשמו קיימא שיהי' צרי דבור לפגל‬
‫שצרי לשחוט לשמה ולש בעלי ואי‬
‫ולפסול‪.‬‬ ‫שחיט שלא לש כ נקרא פגול כפירש"י בב"ק )ג'(‬
‫]ה‪ ,‬א ד"ה ומפגל[ ועי' פני יהושע ש וברש"י סו‬
‫]‪[‰Ó˘Ï Ë‚· ‰ÓÈ˙Á Ì˙Ò‬‬ ‫פסחי ]קכא‪ ,‬א ד"ה משו חשדי[‪ ,‬וא"כ כל הכשר‬
‫שחיטה תלוי במחשבה לש ה' ולש בעלי ‪ ,‬ואל"ה‬
‫‪ ‰È‰ÈÂ‬מזה קצת ראיה לסברת מהרי"ו בנוסחאתו‬ ‫פסול בפסח דאיירי בי'‪ ,‬ואפי' בשארי קדשי דלא‬
‫מיפסלי שלא לשמה מ"מ לא יי"ח נדר דלא עלו‬
‫ברמב" דכיו שכבר נכתב הגט לשמו שוב‬
‫החתימה סתמא לגירושי קיימא‪ ,‬דאי לומר דשאני‬ ‫לש חובה כנ"ל פי' הפירכא‪.‬‬
‫הכא דבחד גברא ובחדא עבודה היא וכדאיתא‬
‫בזבחי ש דכל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה‪,‬‬ ‫‪ ÍȯˆÂ‬להבי אכתי מאי פריכי תאמר בגיטי‬
‫וזה לא שיי בתרי גברא ובשני עבודות כגו הכא‬
‫מכתיבת סופר לחתימת עדי ‪ ,‬י"ל הת מיירי ש"ס‬ ‫וקידושי דליתא במחשבה‪ ,‬והא הת נמי‬
‫טר דידעי' דסתמי' לשמה קיימא ואנו דני על‬ ‫איתא בלשמה בשעת כתיבה‪ ,‬אע"כ בגיטי וקדושי‬
‫מחשבתו אי סופה נגררת בתר תחלה או לא‪ ,‬אבל אי‬ ‫דסת אשה לאו להתגרש בגט זה‪ ,‬ומכ"ש בקדושי‬
‫סתמא לשמה קיימא ובמחשבת גט או פגול דלא‬ ‫דלאו להתקדש לבעל זה קיימא‪ ,‬בעי דיבור כמו פגול‬
‫קיימא סתמא לשמה וממילא לא מועיל מחשבה אפי'‬ ‫דסת קדשי לאו להתפגל קיימא‪ ,‬משא"כ מחשבת‬
‫נימא ע"ד ראשונה לערלי עושה היינו מאחר שאמר‬ ‫קדשי להכשיר סגי במחשבה ממש כמו בתרומה‪,‬‬
‫לערלי' בהדי' נעשה זה הקרב סתמא לערלי ושוב‬ ‫ומזה מוכח דאפי' בדיעבד פסול ]בגט[ כשלא הוציא‬

‫בפיו בכתיבה שכ' לשמה‚‪.‬‬

‫‪ ˙‡¯Â Â‬נפלאתי על הגאו מליסא בספר תורת‬

‫גיטי סי' קל"א )סק"ז( דכ' דלחומרא‬
‫בעלמא הוא מדאמרי' ריש גיטי )ב‪ ,‬ב( סת ספרי‬

‫‚‪.Ë 'ÈÒ Ê"˘˙ Ì"È ˙ÂÈ‚ÂÒ 'ÈÁ· ˙ÂÁÈÏ˘„ ‡È‚ÂÒ·  ȷ¯ ‰Ê· Íȯ‡‰˘ ‰Ó ‰‡¯ .‬‬