Page 77 - 5
P. 77
Ì˙Áסימ ט ‰Ï ¯ÙÂÒ
כתבתי לשמ משמע אפי' בסתמא פסול עד שיאמר בעי דיבור להתירו למולי ,ואי חילוק גברא זה או
לשמו ,ובאמת דקדוק זה איתא להדי' במס' פסחי אחר או עבודה זו או עבודה אחרת דלא על הגברא
ס"ד ע"א טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור משמע אנו דני אי סו דעתו כתחלתה או לא אלא על
דדקדוק מעלי' הוא וקשה אש"ס ריש זבחי לכאורה הקרב אי סתמא לכ עומד ויועיל מחשבה בהא או
לא וה"נ בגט כיו דכבר נכתב לשמה שוב גט זה
ומצאתי שעמד בזה בצא קדשי . לשמה קיי וסגי במחשבת חתימה וה"ה בסתמא.
ויעיי ש בזבחי תוס' ד"ה קיימא וכו' ובצא
Ï" ‰ÏÂי"ל דודאי דקדוק מעלי' הוא ,ובגט דקאמר קדשי ,ומ"מ כיו שבנוסחאות הרמב" שלפנינו
כל הגט שנכתב שלא לשמו פסול כדי מוכח קצת להיפו כנ"ל אי לעשות מעשה.
לכלול אפי' אי אמר בעל לכתוב לו גט לשמה וקיבל
הסופר אז לא מיפסל אלא כשנכתב בהדי' שלא ][Ë‚‰ ˙·È˙η ‰Ó˘Ï ‡Ó˙Ò
לשמו שעוקר שליחותו ,ובריש זבחי ה"נ דקאמר
ש"ס הכי דלמא ולעול קדשי סתמא לא לשמה ‡ ‡¯·Èנ"ל דכל הטורח הזה היינו כשלא אמר
והא דתנ שנזבחו שלא לשמו היינו לכלול שא ציוו
הבעלי להדי' שיזבח לשמו אז בעי עקירה ומייתי הבעל להסופר והעדי כתבו גט לאשתי
ראי' מגטי דסתמא לאו לש גירושי קיימא ואפ"ה לשמו ולשמה ולש גירושי ,אבל א בתחלת
קתני שלא לשו אשה וע"כ לכלול ג בציווי הבעל צוואתו פקד כ עליה וה השיבו וקבלו עליה כ
ואימא ה"נ בזבחי ,אבל לעול דיוק מעלי' אעשה ולא חזרו שליחות ועשו מעשיה בסת
כדדייקי מיני' בפסחי ס"ד ע"א הנ"ל ,וגבי אזכרות אפי' בכתיבה יש להכשיר מכ"ש בחתימה .ומ"ש
דאתמר לא כתבתי אזכרות לשמ היינו משו דאפי' והזהירו הראשוני )בדרכ"מ אה"ע סי' קלא סק"ב( שמיד
מיירי שבעה"ב שכרו לכתוב ס"ת לשמו וממילא בלי הפסק יכתבו יחתמו היינו לזהירות בעלמא ,אבל
כשבא לכתוב ס"ת לא בעי למיחשב שנית מ"מ מעיקר הדי כשר בסתמא בלי אמירה ושליח עושה
מהאזכרות לא דבר בעה"ב כלו ע"כ סתמא פסול שליחותו שציווהו בעה"ב והוא קבל עליו כ אעשה
אבל הכא בגט שציוה לכל אחד בפ"ע לכתוב א"כ סתמא להכי קיימא ולא הוה שינוי בשליחותו
ולחתו לשמה והוא קיבל עליו כ אעשה הי' ראוי' במאי שחת סתמא והבעה"ב צווהו שיחתו לשמו
להכשיר בדיעבד כתיבה סת ומ"מ לא אחליט שהרי לא הי' בכח כוונת הבעה"ב דוקא שיאמר בפי'
לשמו אלא שיחתו באופ שיהי' דינו לשמו ,וכיו
הדבר. שאחר דברי בעה"ב וקבלת השליח את דבריו הוה
סתמיה לשמו א"כ הרי עשה שליחותו ולא שינה כלל
‡· Ïעכ"פ בנידו שלפנינו שאירע כ בחתימה ובגט
וכשר.
שכ"מ וזקוקה ליב רחוק יש לסמו על כל
האמור ,חדא כיו שציוה הבעל וקבלו עליה א"כ ‡ ÓÂתימרא שכ כ' במרדכי בהל' קטנות בתו סי'
אפי' בכתיבה הי' כשר ועוד בלי ציווי הבעל כיו
שכבר נכתב לשמה י"ל שוב סת לשמה קיימא תתקמ"ד וז"ל אחר דמייתי מגט וקדשי
וכמהרי"ו בנוסחאות הרמב" ועשינו לזה סמוכי וכתיבת ס"ת כתב וכ בציצית בודאי צרי שיאמר כ
וכל עצמו אינו אלא מדרבנ דהרי יש כא עדי בתחלת הטויה או שיאמר לאשה טוה לי ציצית
מסירה ומצור לזה חשש עיגו .ע"כ א יסכי עמי לטלית ותו לא צרי אע"ג דסתמא לא לשמה קיימא
עוד אחד מופלג להמעיי בדברי אלו וישרו בעיניו פי' סת טוי' צמר ע"ש וכ"פ בש"ע או"ח רס"י י"א
ע"ש .ובזה נתישב לי כל הכרכורי שכרכר ש
לימטינא שיבוא מכשורי. מהלשו כל הגט שנכתב שלא לש אשה משמע הא
סתמא כשר ודקדוק זה הוא בש"ס ריש זבחי ודקדק
¯„‡ ‡"Î ˜"˘Ú ÌÂÈÏ È‰‚ ·"Ù .È˙·˙Î „"ÚÏ ‰ עוד במרדכי מדאמרי' בגטי )נד ,ב( אזכרות שבו לא
.˜"ÙÏ Á"˜Ù
.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó
