Page 97 - 5
P. 97
Ì˙Áסימ יט ‰ ¯ÙÂÒ
‡ ‡Ïיש קצת מקו לפמ"ש בסדר גט של מהר"י ][Ì"Ó‰ ¯Á‡ „"ÂÈ· ȇ Ó
מינ סי' קי"ד מנאי מ" חירק נו פתח È"·¯‰סי' קכ"ו מייתי טופסי קדמוני יש כתוב
וחיריק תחת האל וכ ראוי לקרותו עכ"ל וכ
נוהגי במדינתינו ,א בס' גט פשוט )ס"ק ק( כתב על בה מינאי ביו"ד אחר המ" ויש בלא יו"ד
זה ולא ראיתי קורי תיבת מינאי רק חירק תחת וכ' ש בד"מ אות ל"ג שא כתב מינאי ביו"ד אי
המ" ונו" פתוחה לבד ע"ש מנאי .והנה בס' ששה לפוסלו וכ הוא בש"ע סי' קכ"ו סעי מ"ד.
זרעוני ערוגה להגאו מה' זלמ עמרי זצ"ל )פלפול ומהריב"ל ח"ג סי' ס"ט כ' אע"ג דמינאי ביו"ד יש
ד( קורא תגר מאוד על הקורי ומדגישי יו"ד שאחר לטעות מינאי כאלו אומר שזה יהי' גט פטורי' מאיש
הפתח וקמ כגו חי שמדגישי היו"ד וכ' ראיות ששמו ינאי מ"מ מדלא הזכירו אביי )גיטי פה ,ב( כמו
גדולות דלא כ הוא אלא היו"ד אינה נקראת ונרגשת ודי בלא יו"ד דלא לשתמע די ולא אמר נמי ה
כלל והיא נח נסתר ואחד מראיותיו מהגאו מנח ש"מ ליכא קפידא ,ויע כי בכל הני חששות דאביי
עזרי' שכ' בס' עשרה מאמרות ]א כל חי ב ,כח[ דש כמו יו"ד ודי ה' דמה וי"ו דתרוכי ,וכדומה יש ג'
אד' ית"ש ר"ת ארי' דוב נמר ולא חשש ליו"ד שיטות לרמב" )פ"ד מהל' גירושי הי"ג( פסול לגמרי
שבסו כיו שהוא נח ואינו נקרא ולא נרגש במבטא. ולעיטור )מאמר ז( וסיעתו דוקא כשבעל בעצמו כותב
וכ"כ ש בס' )קול( ]יד[ יהודה בפי' לעשרה ומערער אח"כ שלכ נתכוו אבל כשצוה לסופר
מאמרות ,נמצא לפי דבריו אי הפרש בקריאה בי לכותבו כדינו וטעה ליכא למיחש בדיעבד עכ"פ
מנאי ביו"ד בסו או בלא יו"ד ופשיטא דלכל והרא"ש הקיל יותר בתשובה )כלל מה סי' יט( דא
הפחות איכא ס"ד להקל .וא"כ ה"ל לאביי להזכירו נתגרשה בגט זה תנשא דחייש משו זילותא ומכ"ש
דלכתוב ביו"ד דלא לישתמע מנא וחפ אע"כ ליכא
קפידא כמו במינאי ביו"ד אחר מ" זהו מה שיש א קשה להשיג גט אחר.
להמציא קולא. ‡˙˘‰Âנהי בגו פלוגתת אי להכניס ראש
‡ Íדברי הגאו הנ"ל גופיה מפוקפקי והוא עצמו להקל מ"מ בה מינאי שלא הזכירו
אביי נהי שאנו כותבי' בלא יו"ד דלא לשתמע
הקשה לנפשיה א"כ מה בי שרי לשרה דדוחק ינאי מ"מ א כבר נתגרשה ואיכא קצת דחק יש
לומר לא תקרא שמה שרי בכתיבה קאמר או בכוונת לסמו אהנ"ל דתלינ בט"ס והלא אי כא ערעור
הקורא מכוו שמה בה"י ולא ביו"ד זה דוחק ,ואני
אומר קצת יש הכרח לדוחק הזה דהרי ע"כ אותה ע"ש.
הנבואה שבסו פרשת ל ל שרה שמה ונתתי
ממנה ל ב ,לא אמר אברה לשרה דאל"ה לא הוי ‰¯Â‡ÎÏÂאי זה עני לכא בשלמא הת מנאי
צחקה על דברי המלא ,וכ"כ רמב" ר"פ וירא ש ,
והשתא כיו שלא א"ל שנשתנה שמה אי לא הי' פירושו ממני כדאיתא ר"פ כיצד מעברי
כפלא בעיניה דברי המלא איה שרה אשת והלא נ"ג ע"ב תפלא הות לי וגנבו מי ,א יש לפרש ג"כ
שרי שמה ולא שרה ,אע"כ אי להבחי בדיבור בי מינאי א"כ ה"ל לאביי לאשמועינ דלא לכתוב מלא
שרי לשרה רק בכתיבה ובכוונת מכוו ,מ"מ מי אע"כ לא חשש אביי להא ,וטעמא נ"ל משו דליכא
יסמו על סברות אלו לעשות מעשה להתיר אשת למיחש שמי ששמו ינאי גירש את זו שאי אד
מגרש אשת חברו עיי נדרי וי"ו ע"א ]וג אביי לא
איש. פליג על סברא זו אע"ג דאליבא דרבא אתמר הת
ע"ש[ וכיו שג מינאי משמע ממני הוי שפיר מוכח
„ÂÚÂתינח לבעל גט פשוט הנ"ל ,אבל למנהגינו מתוכו וידי מוכיחות שאותו הנזכר בתחלת הגט
שקורי כמהר"י מינ מנאי בחירק תחת הוא המגרש את האשה ממנו.
האל ליכא למימר כנ"ל דלא מצינו מנאי בלא יו"ד
ולכאורה נראה דהאי איתתא גלילאי דפ' כיצד ‡· Ïהכא מה הי' לו לאביי לומר שיכתוב מנאי
מעברי הנ"ל בודאי לא אמרה דגנבו מי בלי כינוי
ממי גנבוה אלא הנו" אמרה קמוצה או פתוחה ביו"ד בסו וכי הי' צרי לומר שיכתוב
לספרדי ואמרה גנב מיָנ )קמ תחת הנ'( ולהיות פטורי בפ"א בתחלה והלא מנא בלא יו"ד אי לו
לשונ קלילא ולא דייקא בלישנא לא הדגישה שיהי' משמעות ממני כלל אלא מנא דכשר למיקניא ביה
כאלו כונתו וזה יהי' לי חפ גירושי ולא הי' צרי
אביי לאומרו ופסול מק"ו דיו"ד וזי" ולא הי' צרי
להזכירו כלל.
