Page 98 - 5
P. 98
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק ב ˙·¢˙ Â
קמא ולא יו"ד בתרא לא .ע"כ ידי מסולקת מפסק המוב מינאי באל יו"ד נחה לבסו אלא הי' נשמע
בחפזה לדבר כאלו אי כא אל" יו"ד כלל רק מיָנ.
זה ואני אינני אוסר ולא מתיר ,ומי שדעתו רחבה ומפירש"י ש מבואר דווקא מלשו גנבו מייתי
ש"ס ולא מלשו מי ש"מ דנכו לדבר כ אלא די"ל
מדעתינו רשות נתנה לדו ולהורות בזה. המדגש מי ביו"ד לא משתמע מנא דכשר למקני'
. "‡ ‰·¯ ‰·‰‡· Ì˙ÂÁ È È¯‰Â א"כ אי הפסד כ"כ בקוראו מיָנ אבל מנא בלא יו"ד
.˜"ÙÏ Û"Ș˙ ÂÈÏÒÎ Á"¯Ú '„ ÌÂÈÏ È‰‚ ·"Ù
.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó
Î ÔÓÈÒ
]˘[ÔÈËÈ‚ ˙ÂÓ
בי ב' חצאי עגולי וז"ל ,וכותבי ע"ש החתימה ˘˜È˙‰ ‚ÏÙÂÓ‰ ·¯‰ È„ÈÓÏ˙ È„È„ÈÏ Ë"ΠÌÂÏ
דמתקרי בכה"ג שיש שקורי אותו ג"כ כמו שכותב ˙·˘· ·˘ÂÈ ıȯ‰ È" Ï"‚Ò ¯ÊÚ(È)χ ‰"ÂÓ ˙"˘Î
וא אי קוראי אותו כלל בש זה שהוא חות רק
שש העריסה הי' כ עמ"ש ש )סמ"ק( ]סק"מ[ ˙.‰¯È·‰ ÔÚÈ ˙Âω˜Ó· '‰ ˙„ÚÏ È ÂÓÎÁ
הנ"ל א כותבי' בשביל שנקרא בעריסה וחות
דמתקרי' כיו שבקריאה נשתקע עכ"ל .והנה תברא ¢Ùהיפה בשאלתו ע"ד אשר לפני בישראל ש
לגזיזי' והדר ביה ממ"ש דהרי ג בלא נקרא כלל
נמי כ' ש שכותב דמתקרי' וצ"ע .ונראה דהיה עריסתו שמואל היר וכ חת עצמו
רפיא ביד הגאו ז"ל וצ"ע לשונו שכ' בשמות באגרותיו ושטרותיו לעול ,א בעלייתו לתורה וכ
עיירות סו ס"ק וי"ו ,ועיי"ש כאלו ברור לו דאזלינ בפי כל העול לא נקרא רק בש שמואל לחוד ועתה
בא לגרש אשתו הישראלית עפ"י פקודת השררה אי
בתר חתימתו אפי' נשתקע שמו לגמרי ע"ש. יכתוב בגט .והנה הט"ז כתב‡ בש לאזר וחת
עצמו אלעזר בטעות וז"ל לא אזלינ בתר טעותו
Ì Ó‡Âבעיקר דברי הט"ז צל"ע מאי דפשטא לי' בחתימה אלא בתר הבירור דקריאות ס"ת ובי
הבריות היא עיקר וחתימה אינו בכלל קריאה למכתב
על כתיבתו וחתימתו בשטרות לא שיי
לשו קריאה ואמאי לא ,כל הקורא האגרת והשטרות בשביל זה דמתקרי' עכ"ל.
והמכתבי שבינו לבי חברו קורא אני פלוני ב
פלוני ולמה לא שיי על זה דמתקרי' הלא כל תורה Ô‡‚‰Âמוהר"ז מרגליות ז"ל בטיב גיטי אות א'
שבכתב נקרא בלשונינו מקרא ויש א למקרא
שקוראי מה שנכתב לפנינו ולפעמי יש קרינ ולא מסתפק בכוונתו דאפשר דלא צרי למכתב
כתבינ או בהיפו והמקרא נגד המסורות כגו בשביל זה דמתקרי או אפשר דלא יתכ לכתוב
ְשבעיי ריש סנהדרי )ד ,א( זהו רק מקרא ולא נכתב, דמתקרי שהרי לא נקרא אלא חות עצמו וזה איננו
אבל עכ"פ כל התורה נקרא מקראות על ש כ , קריאה וא כותב דמתקרי כותב שקר ואיננו אותו
והכי נמי כל הקורא כתבי' קורא שמו כנ"ל ואמאי המגרש ,וש באות א' ס"ק ל"ה כתב בדר אפשר
דלא אמרו ט"ז אלא בחות בטעות אבל עכ"פ נקרא
לא יוצדק לשו דמתקרי' על חתימתו. בש עריסה כ צרי לכתוב דמתקרי ושוב )בסמ"ק(
]בסק"מ[ משמע מלשונו שהחליט כ .ומשמע ש
Î"Úנראה לפע"ד דהט"ז לא קאמר אלא שאי צור הסכמתו ג' דיני יש ,אי בטעות חת כ אי לכתוב
דמתקרי' דלא מקרי כ וקפידא איכא בדבר) ,ואז(
למכתב דמתקרי וקאי אעיקר הדי דנובע ]ואי[ ש עריסתו הי' כ ,צרי לכתוב דמתקרי כיו
מש"ס דגיטי ל"ד ע"ב ההוא דהוה קרו לי' מרי שחות כ אע"פ שכ"ע אינ קורי' ולא עולה לס"ת
ופורתא שרה וכו' ,ומשמע הת שלא הצריכו תקנה בש זה ואי ג מעריסה לא נקרא )א"כ( ]אלא[
אלא ]היכא[ דהוה קרו לה ולא שיי קרו לה אלא חת עצמו כ בכוונה ולא בטעות יש לית ב' גיטי
שקוראי' לו ובא ,אבל לא שקוראי' לו מתו הכתב זה העולה מכוונת )המ"ק( ]הסק"מ[ ש .א בסו
אשר נכתב ונחת ,ולא מצינו שהצריכו חז"ל לחוש הספר בכללי בסעי כ' ד ל"ג ע"א כ' בסו הס"ק
Î ÔÓÈÒ
‡.„"ÂÈ· ¯ÊÚÈχ Ì˘· Ì˙ÂÁ ͇ ˙"ÒÏ ‡¯˜ ÍΠ¯ÊÚχ ‡¯˜ ˘ „Á‡· Ê"ˉ ȯÈÈÓ Ì˘Â .ËΘ È"ÒÂÒ· ÌÈ˘ ‡ ˙ÂÓ˘ ¯„Ò· .