Page 131 - IYUN

‫ערב שבת כניסת ליל שבת יום השבת הבדלה צרכי שבת מוקצה מלאכות צרכי מאכל מלאכת שמירת גזירות קטן‬ ‫(רס‪-‬רסו)‬ ‫עיון ההלכה ‪ ‬סימי רסח ‪ -‬דיי הטועה בתפלת השבת קלא‬
‫(רמב‪-‬רנט) שבת (רסז‪-‬רפ) (רפא‪-‬רצג) (רצד‪-‬ש) (שא‪-‬שז) (שח‪-‬שיג) (שיד‪-‬שכא) (שכב‪-‬שכד) עכו"ם גופו וממונו ותולדות (שמג)‬
‫(שכה) (שכו‪-‬שלה) (שלו‪-‬שמב)‬ ‫סעיף ג‬
‫ג‪ .‬היה סבור שהוא חול ואמר תיבת 'אתה' ונזכר‪( :‬א) בשחרית ‪ -‬הוה ליה התחיל בשל‬

‫חול וגומר אותה ברכה (שו"ע)‪.‬‬
‫(ב) במנחה ובערבית ‪ -‬הב"י סבירא ליה דאפילו בערבית ומנחה שיכול לסיים‬
‫באתה קדשת ואתה אחד מ"מ כיון שכונתו היתה לתפלת חול מקרי התחיל בשל‬
‫חול וגומר ברכת אתה חונן‪ ,‬והמ"א חולק וס"ל דדוקא בתפלת שחרית שאינו‬
‫מתחיל בתיבת אתה ומינכר בדבורו שהוא לשם חול‪ ,‬אבל בערבית ומנחה כיון‬
‫דלא מינכר בדבורו לא מקרי ע"י זה התחיל בשל חול ויאמר אתה קדשת ואתה‬

‫אחד‪ .‬וכן דעת הפמ"ג והדה"ח‪{ .‬ס"ק ו}‪.‬‬
‫ד‪ .‬היה יודע שהוא שבת ושלא בכוונה התחיל תיבת 'אתה' ‪ -‬אפילו אם הוא בתפלת‬
‫שחרית שאינה פותחת ב'אתה' אינו גומר ברכת אתה חונן‪ ,‬דחשבינן ליה כטעה‬

‫בתפלת שבת בין זו לזו (שו"ע)‪.‬‬
‫ודוקא אם התחיל רק תבת 'אתה'‪ ,‬דבתבת אתה אינו מינכר שהוא לשם אתה‬
‫חונן‪ ,‬דהרי יכול לומר אתה קדשת שדינו דפוסק ומתחיל תיכף הברכה הראויה‪.‬‬
‫אבל אם אמר 'אתה חונן'‪ ,‬אף על גב שהיה רק מחמת שנכשל בלשונו‪ ,‬גומר כל‬

‫אותה הברכה‪ .‬וצ"ע‪{ .‬ס"ק ז‪-‬ח‪ ,‬וד"ה ושלא בכונה}‪.‬‬

‫סעיף ד‬

‫ד[ התפלל תפלה של חול ולא הזכיר של שבת‪:‬‬
‫א‪ .‬האם יצא; (א) בודאי ‪ -‬לא יצא (שו"ע)‪[ .‬וה"ה ביום טוב ואפילו ביום טוב שני‪{ .‬ס"ק י}]‪.‬‬
‫(ב) בספק מה התפלל ‪ -‬ג"כ צריך לחזור‪ ,‬דמסתמא התפלל של חול כמו שהוא‬

‫רגיל‪{ .‬ס"ק ט}‪.‬‬
‫ב‪ .‬הזכיר של שבת בתוך י"ח‪ ,‬האם יצא ‪ -‬יצא אע"פ שלא קבע ברכה לשבת (שו"ע)‪.‬‬
‫ג‪ .‬במוסף‪ ,‬באחת מהברכות אמר רק 'יהי רצון שנעשה לפניך' וכו'‪ ,‬האם יצא ‪ -‬יצא‬
‫(רמ"א)‪ .‬וכ"ש אם אמר הנוסח של המוסף כהלכה רק שחיסר הפסוקים של‬

‫הקרבנות דיצא‪{ .‬ס"ק יא}‪.‬‬

‫סעיף ה‬
‫ד‪ .‬האיך ינהג בנזכר אחר תפילתו; (א) לאחר שעקר רגליו ‪ -‬אם עקר רגליו חוזר לראש‬

‫(שו"ע)‪.‬‬

‫הולך‬
‫במדבר‬

‫(שמד)‬