Page 133 - IYUN

‫ערב שבת כניסת ליל שבת יום השבת הבדלה צרכי שבת מוקצה מלאכות צרכי מאכל מלאכת שמירת גזירות קטן‬ ‫(רס‪-‬רסו)‬ ‫עיון ההלכה ‪ ‬סימי רסח ‪ -‬דיי הטועה בתפלת השבת קלג‬
‫(רמב‪-‬רנט) שבת (רסז‪-‬רפ) (רפא‪-‬רצג) (רצד‪-‬ש) (שא‪-‬שז) (שח‪-‬שיג) (שיד‪-‬שכא) (שכב‪-‬שכד) עכו"ם גופו וממונו ותולדות (שמג)‬
‫(שכה) (שכו‪-‬שלה) (שלו‪-‬שמב)‬ ‫ב‪ .‬מ"ט בקול רם ומעומד ‪ -‬לפי שבזה אנו מעידים להקב"ה במעשה בראשית‪ ,‬ודין‬
‫עדים בעמידה כדכתיב ועמדו שני האנשים‪{ .‬ס"ק יט}‪.‬‬

‫ג‪ .‬בכמה ומ"ט ‪ -‬טוב לומר אותה ביחד בצבור‪ ,‬דעדה שלמה בעינן להעיד להקב"ה‪,‬‬
‫ועכ"פ יהיה בשנים‪[ .‬ובאמת קי"ל בחו"מ דאין צריכין להעיד ביחד]‪ .‬ולכתחלה טוב‬
‫בעשרה‪ ,‬ומטעם זה המתפלל בלחש ימהר לסיים תפלתו כדי שיאמר ויכלו עם‬

‫הקהל‪{ .‬ס"ק יט וד"ה ומעומד}‪.‬‬
‫ד‪ .‬האיך ינהג יחיד המתפלל בביתו ‪ -‬י"א דאינו חוזר לומר ויכלו‪ ,‬דאין עדות ליחיד‪ ,‬וי"א‬
‫דיחיד יכול לומר אבל אין צריך עמידה‪ .‬וטוב שגם היחיד יאמר אבל לא יתכוין‬

‫לשם עדות אלא כקורא בתורה‪{ .‬ס"ק יט ועי' באות יד}‪.‬‬
‫ה‪ .‬שכח לומר בבית הכנסת‪ ,‬האיך ינהג ‪ -‬יאמר אותו שבקידוש‪ ,‬מעומד‪[ .‬והמנהג לומר‬

‫אותו שבקדוש מעומד אף אם אמרו בבהכ"נ]‪{ .‬ס"ק יט}‪.‬‬

‫סעיף ח‬

‫ב[ ברכת מעין שבע‪:‬‬
‫א‪ .‬טעם תקנתה ‪ -‬משום סכנת מזיקים‪ ,‬שבתי כנסיות שלהם היו בשדה ולפעמים‬
‫בנ"א מאחרים לבוא לבהכ"נ וישארו יחידים בבהכ"נ בשדה‪ ,‬לפיכך תקנו ברכה זו‬
‫כדי שבעוד שש"צ מאריך בה יסיימו גם הם תפלתם‪ .‬וגם האידנא לא זזה תקנה‬

‫ממקומה‪{ .‬ס"ק כ}‪.‬‬
‫ב‪ .‬אמירתה ביחיד ‪ -‬אין היחיד אומר אותה (שו"ע)‪ .‬הגה‪ .‬מיהו אם היחיד רוצה להחמיר‬
‫ע"ע יכול לאמרה בלא פתיחה ובלא חתימה (רמ"א)‪ .‬דהיינו שמתחיל מגן אבות עד‬

‫זכר למעשה בראשית בלבד‪{ .‬ס"ק כא}‪.‬‬
‫ג‪ .‬אמירתה בציבור ‪ -‬נוהגין הצבור לאמרה עם ש"צ בלא פתיחה וחתימה (רמ"א)‪ .‬כי‬
‫עיקר התקנה היה שהש"ץ יברך אותה‪ .‬ע"כ נראה פשוט שמה שנוהגין באיזה‬
‫מקומות שהש"ץ אומר בקול רם רק עד קונה שמים וארץ ואח"כ אומר בלחש‪,‬‬
‫לא יפה הן עושין‪ ,‬אלא אחר שסיימו הקהל יתחיל הוא מגן אבות בקול רם‪{ .‬ס"ק‬

‫כב}‪.‬‬

‫סעיף ט‬

‫ג[ אמירתה ביו"ט‪:‬‬
‫א‪ .‬יו"ט שחל להיות בשבת‪ :‬האם מזכיר יו"ט במעין שבע ‪ -‬אינו מזכיר (שו"ע)‪ .‬כי לא‬

‫הולך‬
‫במדבר‬

‫(שמד)‬