Page 136 - IYUN
P. 136

‫‪ ‬עיון ההלכה‬  ‫קלו‬

        ‫סימן רסט ‪ -‬דין הקידוש בבית הכנסת‬

                                  ‫סעיף א‬

                                                  ‫א[ הקידוש בבית הכנסת‪:‬‬
‫א‪ .‬טעם הקידוש בבית הכנסת‪ ,‬והמנהג היום ‪ -‬מעיקרא לא נתקן אלא בשביל אורחים‬
‫דאכלי ושתי בבי כנישתא‪ ,‬להוציאם י"ח‪ ,‬ועכשיו אף על גב דלא אכלי אורחים בבי‬
‫כנישתא לא בטלה התקנה‪ ,‬זהו טעם המקומות שנהגו לקדש בבהכ"נ‪ ,‬אבל יותר‬
‫טוב להנהיג שלא לקדש בבהכ"נ‪ ,‬וכן מנהג ארץ ישראל (שו"ע)‪ .‬ובמדינתנו נוהגין‬
‫לקדש בבהכ"נ בשבת ויו"ט‪[ ,‬מלבד בליל א' של פסח אין לקדש בבהכ"נ]‪ .‬ואין לבטל‬

                                       ‫המנהג כי הרבה גאונים יסדוהו‪{ .‬סק"ה}‪.‬‬
‫ב‪ .‬מי שותה היין ‪ -‬אין למקדש לטעום מיין הקידוש אלא מטעימו לקטן‪ ,‬דאין קידוש‬
‫אלא במקום סעודה (שו"ע)‪[ ,‬ואין המקדש יוצא בקידוש זה‪ ,‬כיון שאינו במקום סעודתו‪,‬‬

                     ‫משו"ה אסור לו לטעום כלום עד שיקדש במקום סעודתו]‪{ .‬ס"ק ב}‪.‬‬
‫ג‪ .‬האם יזהר ליתן רק לקטן שלא הגיע לחינוך ‪ -‬י"א שיזהר ליתן רק לקטן שלא הגיע‬
‫לחינוך‪ ,‬אבל המ"א כתב בשם הפוסקים דמותר ליתן אפילו לקטן שהגיע לחינוך‪,‬‬
‫[היינו כבר שית כבר שבע כל חד לפום חורפיה]‪ ,‬ואדרבה אם יתן רק לקטן שלא הגיע‬
‫לחינוך יהיה ברכת המברך לבטלה‪ ,‬דהא לא הגיע לחנכו בברכה‪ .‬ואפילו לפי מה‬
‫שמבואר לקמן דאסור להאכיל בידים לקטן אפילו דברים שאסורים מדרבנן‪ ,‬הכא‬
‫שרי מפני כמה טעמים‪[ .‬וה"ה דמותר להאכיל לקטנים בשבת בשחרית לפני קידוש ואסור‬

                                                                          ‫לענותו]‪{ .‬ס"ק א}‪.‬‬

‫ד‪ .‬אם אין קטן שהגיע לחינוך‪ ,‬האיך ינהג ‪ -‬אם אין קטן שהגיע לחינוך בבהכ"נ אזי‬
‫ישתה כשיעור רביעית שיהא חשוב במקום סעודה‪ ,‬ויברך אח"כ ברכה אחרונה‪,‬‬
‫ויחשוב בדעתו לצאת בקידוש זה‪ ,‬ומ"מ יכול אח"כ לחזור ולקדש בביתו להוציא‬

                                                   ‫בני ביתו‪{ .‬ס"ק א ועי' אות א}‪.‬‬
‫ה‪ .‬האם צריך דוקא יין ‪ -‬מהדרין אחר יין‪ ,‬ונוהגין לקנות בדמים המצוה מי שיתן יין‬

                                          ‫לבהכ"נ לקידושא ואבדלתא‪{ .‬ס"ק ה}‪.‬‬
‫ו‪ .‬האם יעמוד בשעת הקדוש ‪ -‬נהגו לעמוד בשעה שמקדשין בבית הכנסת (רמ"א)‪.‬‬

                                               ‫ומועיל לעיפות הברכים {ס"ק ו}‪.‬‬
   131   132   133   134   135   136   137   138   139   140   141