Page 158 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫קנח‬

‫להתיר לו באכילה כיון שלא קידש במקום סעודה‪ ,‬אבל אם אינו רוצה לסעוד‬
‫אח"כ כלל יצא עכ"פ ידי קידוש‪ ,‬קמ"ל‪{ .‬ס"ק יא וד"ה אף}‪.‬‬

‫ב‪ .‬זמן האכילה‪ ,‬איך יש לנהוג ‪ -‬צריך לאכול במקום קידוש לאלתר (רמ"א)‪ ,‬ולא יפסיק‬
‫אפילו זמן קצר‪{ .‬ס"ק יב}‪.‬‬

‫ג‪ .‬הפסק ‪ -‬אם מאיזה סיבה קם מדוכתיה ויצא לחוץ ואח"כ חזר למקומו‪ ,‬אין צריך‬
‫לחזור ולקדש מחמת שיצא לחוץ‪ ,‬כיון שלבסוף היתה הסעודה במקום הקידוש‪.‬‬
‫ויש חולקין בזה‪ ,‬וע"כ לכתחלה יזהר בזה מאד‪ ,‬אך בדיעבד ובפרט כשהיה צריך‬
‫לעשות צרכיו‪ ,‬נראה ודאי דאין להחמיר לקדש שנית דהרי זה כדברים שהם צרכי‬

‫סעודה‪{ .‬ס"ק יב ועי' ד"ה לאלתר}‪.‬‬
‫ד‪' .‬או שיהא בדעתו לאכול שם מיד' ‪ -‬מה הדין; (א) בדעתו בסתמא ‪ -‬מלשון 'או‬

‫שיהא בדעתו' מבואר דבסתמא יצא כיון שאכל לאלתר‪{ .‬ס"ק יג}‪.‬‬
‫(ב) דעתו לאכול מיד ונאנס ואכל אח"כ ‪ -‬יצא‪[ .‬ולזמן מרובה אין מקור דמועיל]‪{ .‬ס"ק‬
‫יג וד"ה או שיהא}‪( .‬ואם יצא גם ממקומו בינתים דעת כמה אחרונים שצריך לחזור ולקדש‪ .‬ולא‬

‫ברירא {אות יג})‪.‬‬
‫(ג) קידש בחדר זה על מנת לאכול מיד בחדר אחר שהוא תחת גג אחד או מארעא‬

‫לאגרא‪ ,‬ונשתהה ע"י ההליכה ‪ -‬אין צריך לחזור ולקדש‪{ .‬ס"ק יג וד"ה או שיהא}‪.‬‬
‫(ד) אין דעתו לאכול מיד ולבסוף נאנס ‪ -‬אף שאכל אח"כ במקום קידוש לא יצא‪.‬‬

‫{ס"ק יד}‪.‬‬
‫(ה) הפסק מחמת דברים שהם צורך הסעודה ‪ -‬לא חשיב הפסק‪{ .‬ס"ק יד}‪.‬‬
‫(ו) דעתו שלא לאכול מיד ונמלך ואכל מיד ‪ -‬אם היה בדעתו שלא לאכול שם מיד‪,‬‬
‫אלא שלא לאכול כלל או לאכול במקום אחר‪ ,‬ונמלך ואכל מיד במקום הקידוש‪,‬‬

‫יצא‪{ .‬רמ"א וס"ק טו ועי' אות טז}‪.‬‬

‫סעיף ד‬

‫ג[ להוציא אחרים והוא אינו אוכל עמהם‪:‬‬
‫א‪ .‬בגדולים ומ"ט‪ ,‬ומה הדין באופן שכבר יצא ‪ -‬יכול אדם לקדש לאחרים אף על פי‬
‫שאינו אוכל עמהם‪ ,‬דלדידהו הוי מקום סעודה‪ .‬ואף על גב דבברכת היין אינו‬
‫יכול להוציא אחרים אם אינו נהנה עמהם‪ ,‬כיון דהאי בפה"ג הוא חובה לקידוש‪,‬‬
‫כקידוש היום דמי‪ ,‬ויכול להוציאם אף על פי שאינו נהנה (שו"ע)‪ .‬ואפילו אם כבר‬
‫יצא לעצמו‪ .‬דקי"ל כל ברכות הנהנין אין אדם מוציא את חבירו אם הוא עצמו‬