Page 280 - IYUN
P. 280
עיון ההלכה רפ
להסירם בשעת טבילה ,אבל בקטלא שבצוארה ,אסור ,מפני שצריכה להסירם
בשעת הטבילה לפי שהיא מהדקת אותה כדי שתראה בעלת בשר [שהיא רצועה
רחבה ואינה חונקת] ,וחיישינן דלמא אתי לאתויי ד"א ברשות הרבים (שו"ע וס"ק ז).
(ב) מטעם 'שלפא ומחויא' ,ומדוע -הא דלא אסרו בחוטין משום דלמא שלפא
ומחויא ,דזה אינו שייך אלא בדבר שהוא תכשיט .וקטלא שבצוארה ,אף דלקמיה
בס"ז משמע דטעם האיסור הוא משום דהוי דבר חשוב וחיישינן דלמא שלפא
ומחויא ,התם מיירי ברפויה סביב צוארה ,ואפ"ה אסור משום שלפא ומחויא,
והכא כשמהדקת כדי שתראה בעלת בשר ממילא לא שלפא מעליה שאז לא
תראה בעלת בשר ,ואפ"ה אסורה ,משום דצריכה להסירה משום חציצה[ .ומטעם
זה אסור בעניננו אפילו איננה תכשיט {אות ח}]{ .ס"ק ח}.
ב[ חששא דשלפא ומחויא:
א .טוטפת או שרביטין שכורכת על ראשה( :א) בשאינם תפורים בשבכה ומ"ט -לא
תצא ,דחיישינן דלמא שלפא לאחוויי ואתי לאתויי ד"א ברשות הרבים (שו"ע).
דמיני תכשיט הם{ .ס"ק ט}.
(ב) בתפורים בשבכה ומ"ט -ליכא למיחש להכי ,ומותר (שו"ע) .שאינה נוטלת
השבכה מראשה בר"ה ,כדי שלא תתגלה שערה{ .ס"ק י} .ואפילו קשורים שפיר
דמי{ .ד"ה והוא}.
(ג) בבתולה ,בתפורה בשבכה -י"א דבתולה שאינה חוששת לגילוי ראשה ,אפילו
תפורה בשבכה אסור ,דחיישינן שמא תסירה עם השבכה ,ואתי לאתויי (רמ"א).
סעיף ג
ב .כיפה של צמר( :א) מהי -חוטי דעמרא דגדילין ועבידי כי הוצא [פי' ככלים העשוים
מעלי לולבי הדקלים שהם באריגה] ,ורחבים כשתי אצבעות כשיעור ציץ (שו"ע).
(ב) מה הדין לצאת בה ,ומ"ט -לא תצא (שו"ע) ,חיישינן דילמא שלפא ומחויא.
{ס"ק יב}.
ג .איצטמא( :א) מה גדרה -מטלית שתולין בו חוטין של צבעונין ותולין אותו לכלה
להפריח ממנה הזבובים (שו"ע) ,וזה אינו לא תכשיט ולא מלבוש ,והוי כמשא,
שתולין אותו רק להפריח .ולאו משוי גמור הוא ,רק שאינה תכשיט{ .ס"ק יג ,ועי'
אות י}.
