Page 318 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫שיח‬

‫סעיף כ‬

‫ז[ תורת כלי‪:‬‬
‫א‪ .‬חריות של דקל‪ ,‬האם הוו מוקצים‪( :‬א) בסתמא ‪ -‬לא אסירי‪ .‬ועצים שלנו סתמא‬

‫עומדים להסקה {ס"ק פא}‪.‬‬
‫(ב) קצצן לשריפה ‪ -‬מוקצים הם ואסור לטלטלם (שו"ע)‪.‬‬
‫ב‪ .‬האם מותר לישב עליהם‪( :‬א) כשאין מזיזן ממקומם ‪ -‬ודאי שרי {ס"ק פב}‪.‬‬
‫(ב) כשמזיזן ע"י ישיבתו ‪ -‬מצדד המ"א להקל‪ ,‬דטלטול מן הצד הוא כל זמן שאין‬
‫מזיזן בידים‪ ,‬ובמקום שאין צורך ראוי לפרוש מזה‪{ .‬ס"ק פב}‪.‬‬
‫ג‪ .‬הסרת שם מוקצה מהם מבעו"י‪( :‬א) במעשה‪ ,‬באיזה אופן ‪ -‬ישב עליהם מעט‬
‫מבע"י‪ ,‬וכ"ש אם קשרן לישב עליהם (שו"ע)‪ ,‬אף על פי שלא חישב עליהם מבע"י‪,‬‬
‫דבזה שישב גלה דעתו דלישיבה קיימא‪ ,‬והוסר מעליהם שם מוקצה‪{ .‬ס"ק פג}‪.‬‬
‫(ב) במחשבה‪ ,‬האם מועיל בחשב לישב עליהם בחול‪ ,‬או דוקא לישב עליהם בשבת‬
‫‪ -‬אם חשב עליהם מבע"י לישב עליהם‪ ,‬אפילו בחול (שו"ע)‪ ,‬והא"ר הביא בשם‬
‫כמה ראשונים שס"ל דמחשבה לא מהני אא"כ חישב לישב עליהם בשבת‪{ .‬ס"ק‬

‫פו}‪.‬‬

‫סעיף כא‬
‫ד‪ .‬נדבך של אבנים‪( :‬א) האם די במחשבה לעשותו כלי‪ ,‬ומ"ש מחריות ‪ -‬נדבך של‬
‫אבנים אף על פי שחשב עליו מבע"י‪ ,‬אסור (שו"ע)‪ ,‬דחריות איכא דקיימי לישיבה‬
‫ואיכא דקיימי לעצים‪ ,‬ולא נאסרו אלא מפני מחשבתו שקצצן לשרפה‪ ,‬ומפני‬
‫כך מחשבת ישיבה מוציאה ממחשבת שריפה‪ ,‬אבל נדבך של אבנים ליכא דקאי‬
‫לישיבה‪ ,‬לפיכך אין מחשבה מועילה לעשותה כלי‪ ,‬וצריך מעשה להוכיח שהן‬

‫לישיבה‪{ .‬ס"ק פז}‪ .‬הגה‪ :‬וי"א דדין אבנים כדין חריות‪ ,‬וכן עיקר (רמ"א)‪.‬‬
‫(ב) סדרם מבעו"י לישב עליהם‪ ,‬האם הוה מעשה גמור ‪ -‬מלשון המחבר משמע‬
‫דבזה שסדרם מבעוד יום כדי לישב עליהם הוא בכלל מעשה גמורה ומותר שוב‬
‫לטלטלם למחר אפילו להדיא‪ ,‬אבל המ"א מצדד כשיטת רש"י דהסידור לא מהני‬

‫אלא כדי שלא יצטרך ליגע בהם למחר‪{ .‬ס"ק פט}‪.‬‬