Page 322 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫שכב‬

‫סעיף לב‬
‫ד‪ .‬ראוי לכלבים‪ ,‬ועומד לאכילת אדם‪ ,‬רק שאינו ראוי עדיין עד מוצאי שבת ‪ -‬דג מלוח‬
‫מותר לטלטלו‪ ,‬ושאינו מלוח‪ ,‬אסור מפני שאינו ראוי (שו"ע)‪ .‬והט"ז פירש דהיינו‬
‫שאינו ראוי אף לכלבים‪ ,‬דאם היה ראוי לכלבים‪ ,‬אף דאינו עומד לאכילת כלבים‪,‬‬
‫מותר לטלטל‪ .‬אבל המ"א כתב דדבר העומד לאכילת אדם ואינו ראוי לאכול כך‬
‫עד מו"ש‪ ,‬אף דראוי הוא לאכילת כלבים‪ ,‬מקצה איניש דעתיה מיניה משום דלא‬
‫קאי לכלבים‪ .‬ולפ"ז שומן צונן של בהמה דאינו עומד כך לאכילת אדם‪ ,‬אסור‬

‫לטלטלו‪{ .‬ס"ק קכז}‪.‬‬

‫סעיף לד‬

‫יא[ דבר מטונף‪:‬‬
‫א‪ .‬בחצר שיושבים בה ‪ -‬כל דבר מטונף‪ ,‬כגון רעי וקיא וצואה‪ ,‬בין של אדם בין של‬
‫תרנגולים וכיוצא בהם‪ ,‬אם היו בחצר שיושבים בה [כמו החצרות העשויות לפני‬
‫הבתים שהוא מקום דריסת הרגל]‪ ,‬מותר להוציאם לאשפה או לבית הכסא‪ ,‬ואפילו‬
‫בלא כלי (שו"ע)‪ .‬והתירו לפנותו משום כבודו {ס"ק קלא}‪ .‬וקמ"ל דלא תימא דלא‬

‫התירו לטלטל רק אגב כלי‪{ .‬ס"ק קלב}‪.‬‬
‫ב‪ .‬במבוי במקום דריסת הרגל ‪ -‬מותר לסלקו לצדדים‪{ .‬ס"ק קלא}‪.‬‬
‫ג‪ .‬בחצר שאינו דר שם ‪ -‬אסור להוציאם (שו"ע)‪ .‬בין שהוא חצר אחרת או שהוא חצר‬
‫שאחורי בתים או שהוא מונח באשפה שבחצר‪ ,‬דאז אסור לטלטלם‪ ,‬דהא לא חזי‬
‫למידי והוא מוקצה כאבן‪ ,‬וה"ה הגרף ועביט בלא רעי ומי רגלים ג"כ אסור כיון‬

‫שהוא מקום שאין דר שם‪{ .‬ס"ק קלג ‪-‬קלד}‪.‬‬
‫ד‪ .‬אם ירא מפני התינוק שלא יתלכלך ‪ -‬מותר לכפות עליה כלי (שו"ע)‪ .‬ואשמעינן בזה‬

‫דלא תימא דאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל‪{ .‬ס"ק קלה}‪.‬‬

‫סעיף לה‬
‫ה‪ .‬גרף של רעי ועביט של מי רגלים‪( :‬א) להוציאן ממקום שדר שם‪ ,‬מה הדין והטעם ‪-‬‬
‫מותר‪ .‬הוא בכלל מוקצה מחמת גופו משום דמאיס הרבה‪ ,‬ורק להוציאן ממקום‬

‫שדר שם התירו משום כבודו‪{ .‬ס"ק קלו}‪.‬‬
‫(ב) להחזירן ‪ -‬אסור להחזירם‪ ,‬אא"כ נתן לתוכם מים (שו"ע)‪ .‬ודוקא כשהם ראוים‬