Page 457 - IYUN
P. 457
ערב שבת כניסת ליל שבת יום השבת הבדלה צרכי שבת מוקצה מלאכות צרכי מאכל מלאכת שמירת גזירות קטן (רס-רסו) עיון ההלכה סימי שכה ש א"י שעשה מלאכה בעד ישראל תנז
(רמב-רנט) שבת (רסז-רפ) (רפא-רצג) (רצד-ש) (שא-שז) (שח-שיג) (שיד-שכא) (שכב-שכד) עכו"ם גופו וממונו ותולדות (שמג)
(שכה) (שכו-שלה) (שלו-שמב) כב}] .ב .שמא יאמר לא"י לבשל ,ואף דנכרי שהדליק נר לעצמו לא גזרינן ,במידי
דאכילה דלהוט ביותר גזרינן טפי.
ויש מתירים ,דלא מחלקי בין מידי דבר אכילה ללאו בר אכילה ,כיון שמ"מ עשהו
בשביל עצמו .ולענין מוקצה ס"ל כיון שהיה יכולת ביד הא"י לגמרו ,אין ע"ז שם
מוקצה ונולד{ .ס"ק טז ,יז}.
(ב) הכרעת המחבר בזה -משמע דס"ל כטעם האוסרים משום דגזרינן שמא
יאמר לא"י לבשל {ס"ק טז}.
(ג) בשעת הדחק או לצורך מצוה -יש לסמוך על המתירים (שו"ע) .ושעת הדחק
היינו כגון שדר בכפר יחידי שא"א לשאול פת מחבירו {ס"ק יח} .ולצורך מצוה,
כגון סעודת ברית מילה או לצורך ברכת המוציא (שו"ע)[ .מ"מ יזהר שלא לקרוא אותו
לביתו לפרוע לו דמיו דהוי מקח וממכר{ .ס"ק יט}].
ב .במה חלוק מגוי שגמר מנעלים למכור בשבת – א .משום דבעניננו עוד סברא
להחמיר ,משום דמידי דבר אכילה הוא ,יש לחוש שמא יאמר לאפות .ב .דדוקא
בדבר שהתחיל מבע"י וגמרו בשבת ,בזה יש להקל מטעם דגמרו בידי אדם,
משא"כ בעניננו{ .ד"ה יש אוסרין}.
ג .ספק אם נאפה קצת מבעו"י ,ומ"ט -יש להקל ,הואיל ויש מתירין בכל ענין{ .ד"ה
בשבת}.
ד .ליתן מעות לנכרי מע"ש ,ע"מ שיתן לו הפת בשבת ,ומ"ט -אסור ליתן לו מעות
מערב שבת ושיתן לו הפת בשבת ,דאז אדעתא דישראל קא עביד (רמ"א) ,דזה
אסור לד"ה ואפילו לצורך מצוה{ .ס"ק כ}.
סעיף ה
ה[ דגים ופירות שנלקטו בשבת:
א .א"י שצד בשבת מה הדין ,ומה הטעם -אסורים לישראל (שו"ע) ,בין באכילה בין
בטלטול {ס"ק כג} .ובזה כו"ע מודו דאסור ,משום דהוא ודאי מוקצה ,שנצודו
בשבת ולא היו מזומנים מאתמול{ .ס"ק כא}.
ב .מה הדין נצודו מאליהן בשבת [בהמצודה שפרסו מע"ש] -ה"ה{ .ס"ק כא}.
ג .א"י שליקט פירות מה הדין ומה הטעם ,א .בשאינם מוכנים .ב .במוכנים -אסורים
הולך
במדבר
(שמד)
