Page 469 - IYUN
P. 469
ערב שבת כניסת ליל שבת יום השבת הבדלה צרכי שבת מוקצה מלאכות צרכי מאכל מלאכת שמירת גזירות קטן (רס-רסו) עיון ההלכה סימי שכו -דיני רחיצה בשבת תסט
(רמב-רנט) שבת (רסז-רפ) (רפא-רצג) (רצד-ש) (שא-שז) (שח-שיג) (שיד-שכא) (שכב-שכד) עכו"ם גופו וממונו ותולדות (שמג)
(שכה) (שכו-שלה) (שלו-שמב) ג .במקום שלא יוכלו המים להגיע ל'יד סולדת' -דעת המ"א דאפילו להחזיק ידיו
במקום שלא יוכלו המים להתחמם כ"כ עד שיהיה היד סולדת בהן ג"כ אסור
לדעה זו ,דאילו במקום שהיד סולדת בהן ,אף לדעה ראשונה אסור{ .ד"ה י"א}.
סעיף ו
ז[ ליתן ע"ג בטנו כלי שיש בו מים חמין:
א .האם מותר ומ"ט( :א) בשבת -אסור (שו"ע) .שמא ישפכו עליו ונמצא כרוחץ
בשבת[ .ומיירי בחמין שהוחמו מעט בשבת ,ולהכי אף אבר אחד אסור {אות ט} .ומשמע
בפמ"ג ומ"א אפי' אין יס"ב .ומסתברא דאסרינן הכא רק אם יס"ב אבל לא בפושרים גמורים
{ד"ה שפעמים}] .ולפ"ז אם החמין בכלי סגור שרי .אבל לפירוש התוספות דהטעם
משום דמינכר שהוא לרפואה וגזירה משום שחיקת סמנים ,גם בזה אסור .ולצורך
גדול יש להקל{ .ס"ק יט}.
(ב) בחול -אפילו בחול אסור ,מפני הסכנה ,שפעמים שהם רותחים (שו"ע).
ב .להחם בגד או כלי וליתנו על בטנו -מותר (רמ"א) .וה"ה להחם כלי בשבת דמותר.
אף לפירוש התוספות הנ"ל ,דלא מינכר כ"כ שהוא לרפואה{ .ס"ק כ}.
סעיף ז
ח[ טלטול המים:
א .הרוחץ בנהר( :א) בתוך הנהר -כשעולה ממקום עמוק ,וחצי גופו הוא חוץ למים,
צריך ליזהר שלא ילך כך ד' אמות ,שהנהר הוא כרמלית ,ונמצא שנושא ד"א
בכרמלית.
ולפ"ז כשיורד לטבול בנהר שבתחילתו המים נמוכים סמוך לקרקע ,צריך ליזהר
שלא ילך ד"א רחוק משפתו שבחזרתו ישא המים עליו ד"א{ .ס"ק כב}.
(ב) מתי ינגב גופו ,ומ"ט -צריך שינגב גופו יפה [תיכף] כשעולה מהנהר ,מפני
שלא ישארו המים עליו ויטלטלם ד' אמות בכרמלית ,לפי שהעולה מן הרחיצה
יש רבוי מים על גופו (שו"ע וס"ק כב) .ולפי גרסתנו בגמרא משמע דאין לו לעלות
כלל מהנהר קודם שינגב עצמו {אות י}.
(ג) איך יש לנהוג -נהגו שלא לרחוץ כלל בנהר או במקוה ,דמצוי לבוא לידי
הולך
במדבר
(שמד)
