Page 466 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫תסו‬

‫(ב) כשלא ידע‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬יש פוסקין המחמירים דאסור‪ ,‬דאף שאין בזה חשש שמא‬
‫ירבה בשבילו בשבת זו‪ ,‬גזרינן דבמה שיהנה ממלאכתו ירגילו להרבות בשבילו‬

‫לשבת אחרת‪ .‬ולעת הצורך יש להקל‪{ .‬ס"ק סו}‪.‬‬
‫ה‪ .‬בדבר דליכא למיחש שמא ירבה בשבילו ‪[ -‬כגון שהדליק נר לעצמו‪ ,‬או עשה כבש לירד‬
‫בו‪ ,‬שבנר אחד ובכבש אחד יספיק לכל] ‪ -‬אפי' מכירו‪ ,‬מותר (שו"ע)‪ .‬דאף להסוברין‬
‫לאסור משום שבת אחרת‪ ,‬לא חיישינן בזה שיעשה בשביל ישראל עצמו לשבת‬
‫אחרת‪ ,‬דדוקא בדבר שיעשה לעצמו חיישינן שמא ירבה בשביל ישראל‪ ,‬אבל לא‬

‫שיעשה בשביל ישראל לבדו‪{ .‬ס"ק סח}‪.‬‬

‫סעיף יב‬

‫טו[ נכרי שעשה בשביל ישראל‪:‬‬
‫א‪ .‬נכרי שאינו מכירו ואומר בפירוש שעושה לצורך ישראל‪ ,‬או שמעשיו מוכיחים כן‬
‫[כגון שהדליק נר בבית שהישראל בו]‪ ,‬האם מותר לישראל‪( :‬א) כשהלך הנכרי מיד ‪-‬‬

‫אסור (שו"ע)‪ .‬ואפילו אם השתמש מתחלה בעצמו ג"כ‪{ .‬ס"ק סט}‪.‬‬
‫(ב) אם לא הלך משם וטרם השתמש בזה‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬לשון השו"ע משמע דאם לא‬
‫היה הא"י הולך‪ ,‬היה מותר לישראל להשתמש תיכף משהדליק הנר‪ ,‬אף קודם‬
‫שהשתמש בו הא"י‪ ,‬משום דתלינן דמסתמא הדליק אדעתא שישתמש בו אח"כ‪.‬‬

‫ועיין בעו"ש ובבה"ל בס"י ד"ה להשקות‪{ .‬ס"ק ע}‪.‬‬

‫סעיף יג‬
‫ב‪ .‬ליקט הנכרי והאכיל לבהמת ישראל‪( :‬א) האם על הישראל למחות‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬אין‬
‫צריך למחות בידו לפי שעה (שו"ע)‪ ,‬מללקט ולהאכיל לבהמתו‪ ,‬כיון שאינו עושה‬
‫זה בצווי ישראל אלא מעצמו‪ ,‬ואמרינן דלאו להנאת ישראל מכוין אלא אדעתא‬

‫דנפשיה עושה כדי להרויח‪ ,‬ולכן א"צ למחות בו‪.‬‬
‫(ב) אם רגיל בכך‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬צריך למחות (שו"ע)‪ .‬דהוא רק הערמה בעלמא ואסור‪.‬‬

‫{ס"ק עב}‪.‬‬