Page 491 - IYUN
P. 491

‫ערב שבת כניסת ליל שבת יום השבת הבדלה צרכי שבת מוקצה מלאכות צרכי מאכל מלאכת שמירת גזירות קטן‬                    ‫(רס‪-‬רסו)‬                   ‫עיון ההלכה ‪ ‬סימי שכח ‪ -‬דיי חולה בשבת תצא‬
  ‫(רמב‪-‬רנט) שבת (רסז‪-‬רפ) (רפא‪-‬רצג) (רצד‪-‬ש) (שא‪-‬שז) (שח‪-‬שיג) (שיד‪-‬שכא) (שכב‪-‬שכד) עכו"ם גופו וממונו ותולדות (שמג)‬
                                                                                                               ‫(שכה) (שכו‪-‬שלה) (שלו‪-‬שמב)‬  ‫(ג) באין לו שום מיחוש‪ :‬א‪ .‬אם אוכל ושותה לרעבונו ולצימאונו ‪ -‬מותר‪{ .‬שו"ע‬
                                                                                                                                                              ‫וס"ק קכ}‪ .‬ב‪ .‬לחזק מזגו ‪ -‬אפילו בבריא גמור אסור‪{ .‬ס"ק קכ}‪.‬‬

                                                                                                                                          ‫ג‪ .‬דבר שאינו מאכל בריאים ואוכל ושותה לרעבון ולצימאון ויש לו מיחוש‪ ,‬ומ"ט ‪-‬‬
                                                                                                                                          ‫אסור‪ ,‬דכיון דהוא חולה וזה הוא רפואתו‪ ,‬יאמרו שלרפואה עושה זה‪ .‬ודין זה תלוי‬

                                                                                                                                                                   ‫בפלוגתת ראשונים‪ ,‬וצ"ע למעשה‪{ .‬ס"ק קיט וד"ה אבל}‪.‬‬
                                                                                                                                          ‫ד‪ .‬בנפל למשכב‪ ,‬האם שרי ליקח בעצמו ‪ -‬מותר‪[ .‬ואף על גב דפסקינן לעיל סעיף יז דשבות‬

                                                                                                                                          ‫שיש בו מעשה אסור ע"י ישראל ואינו מותר כ"א ע"י שינוי‪ ,‬צ"ל שאני התם שמיירי במלאכות‬
                                                                                                                                          ‫דרבנן או בדברים שמחזי כעין מלאכה‪ ,‬אבל הכא דאין בזה משום סרך מלאכה‪ ,‬דהא לבריא‬

                                                                                                                                          ‫מותר‪ ,‬ורק למי שיש לו מיחוש גזרו משום שחיקת סממנים‪ ,‬בחולה גמור לא גזרו]‪ .‬ואמנם‬
                                                                                                                                          ‫אינו מוסכם ליתר הפוסקים מ"מ לא נוכל למחות ביד המקילין אחרי שבשו"ע‬

                                                                                                                                                                     ‫סתם כוותייהו ומלתא דרבנן הוא‪{ .‬ס"ק קכא וד"ה וכן}‪.‬‬

                                                                                                                                                                           ‫סעיף לח‬

                                                                                                                                                                                           ‫יב[ האם הוא בכלל רפואה‪:‬‬
                                                                                                                                          ‫א‪ .‬לאכול שרפים ולגמוע ביצה כדי להנעים הקול ‪ -‬מותר (שו"ע)‪ .‬דלאו לרפואה הוא‬

                                                                                                                                                                          ‫דלגזור בזה משום שחיקת סממנים‪{ .‬ס"ק קכב}‪.‬‬

                                                                                                                                                                            ‫סעיף מ‬
                                                                                                                                          ‫ב‪ .‬החושש במעיו‪ ,‬האם מותר ליתן עליהם כוס שעירו ממנו חמין‪ ,‬כשיש בו הבל‪ ,‬ומה‬
                                                                                                                                          ‫החידוש בזה ‪ -‬מותר (שו"ע)‪ .‬דהיינו שכופהו על הטבור למי שחש במעיו ואוחז‬
                                                                                                                                          ‫הכוס את הבשר ומושך אליו את המעים ומושיבן במקומן‪ .‬וה"ה שמותר ליתן‬
                                                                                                                                          ‫בגדים חמים למי שחש בבטנו ובמעיו‪ .‬או חרסים או לבנים חמים {ס"ק קכה}‪ .‬ואף‬
                                                                                                                                          ‫על פי שעדיין יש בו הבל (שו"ע)‪ ,‬דלא נימא כמו דאסרו לרחוץ בחמין כמו כן כל‬
                                                                                                                                          ‫חמים אסור לגופו‪ ,‬לפיכך אשמעינן דמותר‪{ .‬ס"ק קכו}‪ .‬או הרבותא הוא דלא נימא‬

                                                                                                                                                     ‫דההבל הוא כמו ענין רפואה ונגזור משום שחיקת סממנים‪{ .‬אות צד}‪.‬‬

                                                                                                                                                                           ‫סעיף מא‬
                                                                                                                                          ‫ג‪ .‬נשתכר‪ ,‬האם מותר‪( :‬א) לסוך כפיו ידיו ורגליו בשמן ומלח מעורבין‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬מותר‬

                                                                                                                                                             ‫(שו"ע)‪ ,‬דמה שמפקח שכרותו ממנו אין זה רפואה‪{ .‬ס"ק קכז}‪.‬‬

‫הולך‬
  ‫במדבר‬

      ‫(שמד)‬
   486   487   488   489   490   491   492   493   494   495   496