Page 491 - IYUN
P. 491
ערב שבת כניסת ליל שבת יום השבת הבדלה צרכי שבת מוקצה מלאכות צרכי מאכל מלאכת שמירת גזירות קטן (רס-רסו) עיון ההלכה סימי שכח -דיי חולה בשבת תצא
(רמב-רנט) שבת (רסז-רפ) (רפא-רצג) (רצד-ש) (שא-שז) (שח-שיג) (שיד-שכא) (שכב-שכד) עכו"ם גופו וממונו ותולדות (שמג)
(שכה) (שכו-שלה) (שלו-שמב) (ג) באין לו שום מיחוש :א .אם אוכל ושותה לרעבונו ולצימאונו -מותר{ .שו"ע
וס"ק קכ} .ב .לחזק מזגו -אפילו בבריא גמור אסור{ .ס"ק קכ}.
ג .דבר שאינו מאכל בריאים ואוכל ושותה לרעבון ולצימאון ויש לו מיחוש ,ומ"ט -
אסור ,דכיון דהוא חולה וזה הוא רפואתו ,יאמרו שלרפואה עושה זה .ודין זה תלוי
בפלוגתת ראשונים ,וצ"ע למעשה{ .ס"ק קיט וד"ה אבל}.
ד .בנפל למשכב ,האם שרי ליקח בעצמו -מותר[ .ואף על גב דפסקינן לעיל סעיף יז דשבות
שיש בו מעשה אסור ע"י ישראל ואינו מותר כ"א ע"י שינוי ,צ"ל שאני התם שמיירי במלאכות
דרבנן או בדברים שמחזי כעין מלאכה ,אבל הכא דאין בזה משום סרך מלאכה ,דהא לבריא
מותר ,ורק למי שיש לו מיחוש גזרו משום שחיקת סממנים ,בחולה גמור לא גזרו] .ואמנם
אינו מוסכם ליתר הפוסקים מ"מ לא נוכל למחות ביד המקילין אחרי שבשו"ע
סתם כוותייהו ומלתא דרבנן הוא{ .ס"ק קכא וד"ה וכן}.
סעיף לח
יב[ האם הוא בכלל רפואה:
א .לאכול שרפים ולגמוע ביצה כדי להנעים הקול -מותר (שו"ע) .דלאו לרפואה הוא
דלגזור בזה משום שחיקת סממנים{ .ס"ק קכב}.
סעיף מ
ב .החושש במעיו ,האם מותר ליתן עליהם כוס שעירו ממנו חמין ,כשיש בו הבל ,ומה
החידוש בזה -מותר (שו"ע) .דהיינו שכופהו על הטבור למי שחש במעיו ואוחז
הכוס את הבשר ומושך אליו את המעים ומושיבן במקומן .וה"ה שמותר ליתן
בגדים חמים למי שחש בבטנו ובמעיו .או חרסים או לבנים חמים {ס"ק קכה} .ואף
על פי שעדיין יש בו הבל (שו"ע) ,דלא נימא כמו דאסרו לרחוץ בחמין כמו כן כל
חמים אסור לגופו ,לפיכך אשמעינן דמותר{ .ס"ק קכו} .או הרבותא הוא דלא נימא
דההבל הוא כמו ענין רפואה ונגזור משום שחיקת סממנים{ .אות צד}.
סעיף מא
ג .נשתכר ,האם מותר( :א) לסוך כפיו ידיו ורגליו בשמן ומלח מעורבין ,ומ"ט -מותר
(שו"ע) ,דמה שמפקח שכרותו ממנו אין זה רפואה{ .ס"ק קכז}.
הולך
במדבר
(שמד)