Page 497 - IYUN
P. 497

‫ערב שבת כניסת ליל שבת יום השבת הבדלה צרכי שבת מוקצה מלאכות צרכי מאכל מלאכת שמירת גזירות קטן‬                    ‫(רס‪-‬רסו)‬                   ‫עיון ההלכה ‪ ‬סימי שכט ש על מי מחלליי שבת תצז‬
  ‫(רמב‪-‬רנט) שבת (רסז‪-‬רפ) (רפא‪-‬רצג) (רצד‪-‬ש) (שא‪-‬שז) (שח‪-‬שיג) (שיד‪-‬שכא) (שכב‪-‬שכד) עכו"ם גופו וממונו ותולדות (שמג)‬
                                                                                                               ‫(שכה) (שכו‪-‬שלה) (שלו‪-‬שמב)‬  ‫ממון מחללין‪ ,‬שאם לא יניחנו ישראל לשלול ולבוז ממונו יהרגנו‪ ,‬והוי עסקי‬
                                                                                                                                          ‫נפשות (שו"ע)‪ .‬וה"מ כשבאו על רבים‪ ,‬דבודאי יש לחוש שיעמוד אחד נגדם ולא‬

                                                                                                                                           ‫ירצה ליתן להם ממונו ויהרגוהו‪ ,‬ולכן הוי כמו שבאו על עסקי נפשות‪{ .‬ס"ק טז}‪.‬‬
                                                                                                                                               ‫ומ"מ הכל לפי הענין (רמ"א)‪ .‬היינו לפי מה שמשער כעסן ופחזותן‪{ .‬ס"ק יז}‪.‬‬
                                                                                                                                                  ‫(ב) כשבאו על היחיד ‪ -‬יניח ליקח ממונו ולא יחלל את השבת‪{ .‬ס"ק טז}‪.‬‬

                                                                                                                                          ‫ו‪ .‬כשבאו מהאומות שחוץ לגבולינו לשלול שלל ולבוז בז ‪ -‬בודאי מחויבים אנו לצאת‬
                                                                                                                                          ‫בכלי זין אפילו על עסקי ממון‪ ,‬וכדינא דמלכותא‪ ,‬דהיכא דאיכא חשש שמא‬

                                                                                                                                                                              ‫יכעסו יושבי הארץ עלינו מחללין‪{ .‬ס"ק יז}‪.‬‬

                                                                                                                                                                            ‫סעיף ח‬

                                                                                                                                                                                                            ‫ד[ הצלה‪:‬‬
                                                                                                                                          ‫א‪ .‬הרואה ספינה מטורפת בים‪ ,‬ויש בה ישראל‪ ,‬וכל כה"ג שמשער שיבוא לידי סכנה‬
                                                                                                                                          ‫‪ -‬מצוה על כל אדם לחלל עליהם שבת כדי להצילם (שו"ע)‪ ,‬ואפילו בעשיית כמה‬

                                                                                                                                                                                               ‫מלאכות בשבת‪{ .‬סקי"ח}‪.‬‬
                                                                                                                                          ‫ב‪ .‬באופן שיש סכנה או ספק סכנה למציל‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬אינו מחויב‪ ,‬דחייו קודם לחיי חבירו‪.‬‬
                                                                                                                                          ‫ואפילו ספק סכנה נמי עדיף ספיקו דידיה מודאי דחברו‪[ .‬אולם צריך לשקול הדברים‬
                                                                                                                                          ‫היטב אם יש בו ספק סכנה ולא לדקדק ביותר‪ ,‬כאותה שאמרו המדקדק עצמו בכך בא לידי כך]‪.‬‬

                                                                                                                                                                                                               ‫{ס"ק יט}‪.‬‬

                                                                                                                                                                            ‫סעיף ט‬
                                                                                                                                          ‫ג‪ .‬היוצאים להציל‪ ,‬האם חוזרים בכלי זיינם‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬חוזרים (שו"ע)‪ ,‬כדי שלא להכשילם‬

                                                                                                                                                                              ‫לעתיד לבוא שלא ירצו להציל עוד‪{ .‬ס"ק כ}‪.‬‬

‫הולך‬
  ‫במדבר‬

      ‫(שמד)‬
   492   493   494   495   496   497   498   499   500   501   502