Page 58 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫נח‬

‫עונג שבת ובודאי לא ישמעו לנו ע"כ הנח להם‪ ,‬ומשמע דרק משום זה לא רצה‬
‫למחות‪ .‬וכן הב"י העתיק דעה ראשונה בסתמא והדעה השניה בשם י"א‪ ,‬משמע‬
‫ג"כ שדעתו נוטה להחמיר‪ .‬וע"כ לכתחילה בודאי טוב להזהר שיהיה מבושל כ"צ‬
‫קודם חשכה ולסלקו מן האש‪ ,‬אך אם אירע שנתאחר הדבר כגון שבאו אורחים‬
‫קודם שקיעת החמה והוצרך לבשל איזה תבשיל עבורם‪ ,‬יכול להעמיד על‬
‫הפטפוט לבשל אף שלא נתבשל עד השקיעה רק כחצי בישול סגי‪ ,‬ויניחנו עומד‬

‫על הפטפוט עד שיגמר בישולו‪{ .‬ד"ה ונהגו להקל}‪.‬‬

‫שהה או החזיר ‪ -‬דין התבשיל‬

‫ח[ שכח ושהה;‬
‫א‪ .‬תבשיל שבישל כל צרכו – מותר אפי' הוא מצטמק ויפה לו (שו"ע)‪ .‬והטעם‪ ,‬דלא‬
‫נהנה ממנו כל כך‪ ,‬כיון דבלאו הכי היה ראוי לאכילה‪ ,‬שנתבשל כל צרכו‪ ,‬ועל כן‬

‫בדיעבד מותר‪{ .‬ס"ק ל}‪.‬‬
‫ב‪ .‬תבשיל שהתחיל להתבשל ולא בישל כל צרכו – אסור עד מוצאי שבת (שו"ע)‪ .‬לכל‬
‫אדם {ס"ק לא}‪ .‬ובהג"א מבואר דהוא בכדי שיעשה‪ .‬ומל' הרמב"ם לא נראה כן‬

‫{ס"ק לב}‪.‬‬
‫ג‪ .‬עבר ושהה – אסור בשניהם (שו"ע)‪ .‬הגה‪ :‬עד בכדי שיעשו (רמ"א)‪ .‬כדי שלא יהנה‬
‫ממלאכת שבת‪ .‬והרמב"ם נתן הטעם‪ ,‬כדי שלא ישתכר כלום ולא יבוא להקל פעם‬

‫אחרת {ד"ה עד בכדי}‪.‬‬

‫ט[ עבר והחזיר‪:‬‬
‫א‪ .‬החזירה אינו יהודי בשבת לצורך ובידיעת ישראל ‪ -‬דינו כשכח ושהה (רמ"א)‪ .‬דמה‬
‫שנעשה ע"י אינו יהודי במזיד‪ ,‬לא חמיר ממה שנעשה ע"י ישראל בשוגג‪ ,‬ועל כן‬
‫אפי' אם מצטמק ויפה לו מותר‪ ,‬כיון שנתבשל כל צרכו ואין נהנה ממנו כל כך‪.‬‬
‫{ס"ק לג‪-‬לד ועי' ד"ה ואם החזירם}‪ .‬ואם היה מבושל כמאב"ד‪ ,‬לכאו' יש להקל לדעת‬
‫רמ"א דלקמן‪ ,‬אך יש לדחות‪ ,‬ולא שייך דין הרמ"א הכא כי אם במצטמק ויפה לו‬

‫{ד"ה דינו כשכח ושהה}‪.‬‬
‫ב‪ .‬החזירו ישראל בשבת – אם החזירו ישראל בשבת‪ ,‬אפילו בשוגג‪ ,‬דינו כעבר ושהה‬
‫במזיד‪ ,‬ואסור אם מצטמק ויפה לו‪ .‬והטעם דמחמרינן בחזרה טפי מבשהיה‪,‬‬