Page 191 - Step and repeat document 1
P. 191

‫פרשת וישב | ‪191‬‬

                                                 ‫ה‪ .‬יחסי אפרים ומנשה‬

‫אחרי שראינו את קנאת קין בהבל וקנאת האחים ביוסף‪ ,‬נעבור לשני אחים שהיחסים‬
‫ביניהם שונים לחלוטין מאלו של כל קבוצות האחים החורזות את ספר בראשית‪ :‬מנשה‬

                                           ‫ואפרים‪ .‬בפרשת ויחי מסופר עליהם כך‪:‬‬

‫ַו ִּי ַּקח י ֹו ֵסף ֶאת ׁ ְש ֵני ֶהם ֶאת ֶא ְפַר ִים ִּבי ִמינ ֹו ִמ ּ ְ ׂשמֹאל ִי ְ ׂשָר ֵאל ְו ֶאת ְמ ַנ ׁ ּ ֶשה ִב ְ ׂש ֹמאל ֹו‬
‫ִמי ִמין ִי ְ ׂש ָר ֵאל ַו ַּי ֵּג ׁש ֵא ָליו [יעקב הגיש את מנשה שהוא הבכור בצד ימינו של‬
‫ישראל‪ ,‬ואת אפרים הקטן ממנו בצדו השמאלי של יעקב]‪ַ :‬ו ִּי ׁ ְש ַלח ִי ְ ׂשָר ֵאל ֶאת‬
‫ְי ִמינ ֹו ַו ָּי ׁ ֶשת ַעל ֹרא ׁש ֶא ְפַר ִים ְוה ּוא ַה ָּצ ִעיר ְו ֶאת ְ ׂש ֹמאל ֹו ַעל רֹא ׁש ְמ ַנ ׁ ּ ֶשה ִ ׂש ֵּכל ֶאת ָי ָדיו‬
‫ִּכי ְמ ַנ ׁ ּ ֶשה ַה ְּבכ ֹור [יוסף הופתע כשראה שיעקב משכל ידיו ומניח את ידו הימנית‬
‫על אפרים הקטן ואת ידו השמאלית על ראשו של מנשה הבכור‪ ,‬וכאן צריך לשים‬
‫לב שיעקב מתחיל לברך]‪ַ :‬ו ְי ָבֶר ְך ֶאת י ֹו ֵסף ַו ּיֹא ַמר ָה ֱא‪-‬לֹ ִהים ֲא ׁ ֶשר ִה ְת ַה ְּלכ ּו ֲא ֹב ַתי‬
‫ְל ָפ ָניו ַא ְבָר ָהם ְו ִי ְצ ָחק ָה ֱא‪-‬לֹ ִהים ָה ֹר ֶעה ֹא ִתי ֵמע ֹו ִדי ַעד ַה ּי ֹום ַה ֶּזה‪ַ :‬ה ַּמ ְל ָא ְך ַה ּ ֹג ֵאל אֹ ִתי‬
‫ִמ ָּכל ָרע ְי ָבֵר ְך ֶאת ַה ְּנ ָעִרים ְו ִי ָּקֵרא ָב ֶהם ׁ ְש ִמי ְו ׁ ֵשם ֲא ֹב ַתי ַא ְבָר ָהם ְו ִי ְצ ָחק ְו ִי ְד ּג ּו ָלרֹב‬
‫ְּב ֶקֶרב ָה ָאֶרץ‪ַ :‬ו ַּיְרא י ֹו ֵסף ִּכי ָי ׁ ִשית ָא ִביו ַיד ְי ִמינ ֹו ַעל ֹרא ׁש ֶא ְפַר ִים ַו ֵּיַרע ְּב ֵעי ָניו ַו ִּי ְת ֹמ ְך‬
‫ַיד ָא ִביו ְל ָה ִסיר אֹ ָת ּה ֵמ ַעל רֹא ׁש ֶא ְפַר ִים ַעל רֹא ׁש ְמ ַנ ׁ ּ ֶשה [כנראה שיעקב הפסיק את‬
‫הברכה לרגע‪ ,‬ויוסף ניצל זאת כדי להעמיד את אביו על "טעותו" ואף ניסה לתקן‬
‫את ה"טעות"‪ .‬ייתכן שיוסף עשה זאת מתוך ניסיונו‪ ,‬שכן ההעדפה שלו על פני‬
‫אחיו הובילה למכירתו]‪ַ :‬ו ּיֹא ֶמר י ֹו ֵסף ֶאל ָא ִביו לֹא ֵכן ָא ִבי ִּכי ֶזה ַה ְּבכֹר ִ ׂשים ְי ִמי ְנ ָך‬
‫ַעל רֹא ׁש ֹו‪ַ :‬ו ְי ָמ ֵאן ָא ִביו ַו ּיֹא ֶמר ָי ַד ְע ִּתי ְב ִני ָי ַד ְע ִּתי ַּגם ה ּוא ִי ְה ֶיה ְּל ָעם ְו ַגם ה ּוא ִי ְג ָ ּדל‬
‫ְוא ּו ָלם ָא ִחיו ַה ָּקטֹן ִי ְג ַ ּדל ִמ ֶּמ ּנ ּו ְו ַזְרע ֹו ִי ְה ֶיה ְמלֹא ַה ּג ֹו ִים [את הדברים הללו שומע‬
‫מנשה הבכור]‪ַ :‬ו ְי ָבֲר ֵכם ַּב ּי ֹום ַהה ּוא ֵלאמ ֹור ְּב ָך ְי ָבֵר ְך ִי ְ ׂשָר ֵאל ֵלא ֹמר ְי ִ ׂש ְמ ָך ֱא‪-‬לֹ ִהים‬

                   ‫ְּכ ֶא ְפַר ִים ְו ִכ ְמ ַנ ׁ ּ ֶשה ַו ָּי ֶ ׂשם ֶאת ֶא ְפַר ִים ִל ְפ ֵני ְמ ַנ ׁ ּ ֶשה (מח‪ ,‬יג‪-‬כ)‪.‬‬

‫בסוף דבריו מוסיף יעקב ברכה‪ ,‬שהרי הוא כבר בירך קודם לכן את נכדיו‪ ,‬והברכה שהוא‬
‫מוסיף היא שבכל הדורות הבאים‪ ,‬כאשר אב ירצה לברך את בניו‪ ,‬הוא יאמר להם‪ְ " :‬י ִ ׂש ְמ ָך‬
‫ֱא‪-‬לֹ ִהים ְּכ ֶא ְפַר ִים ְו ִכ ְמ ַנ ׁ ּ ֶשה"‪ ,‬ואכן‪ ,‬זה אלפי שנים שכך מברכים האבות את ילדיהם‪ .‬כך‬
‫פירש רש"י את דברי יעקב‪ְּ '" :‬ב ָך ְי ָבֵר ְך ִי ְ ׂשָר ֵאל' – "הבא לברך את בניו יברכם בברכתם‬

                         ‫ויאמר איש לבנו ' ְי ִ ׂש ְמ ָך ֱא‪-‬לֹ ִהים ְּכ ֶא ְפַר ִים ְו ִכ ְמ ַנ ׁ ּ ֶשה'" (מח‪ ,‬כ)‪.‬‬
   186   187   188   189   190   191   192   193   194   195   196