Page 230 - haFETS-2
P. 230
e llk rxd oeyl zekldחיי avwחפ
miig min x`a
oi`eלהקשות על סוגיא זו ,מהא דאמרינ דאיכא דרכא אחריתי ,רשע הוא ,ואי
בבבא בתרא )נ"ז' (:מאי דכתיב דליכא דרכא אחריתי ,אנוס הוא .לעול
ועוצ עיניו מראות ברע ,זה שאינו דליכא דרכא אחריתי ,ואפילו הכי מיבעי
מסתכל בנשי בשעה שעומדות על ליה למינס נפשיה' .ופירש הרשב"
הכביסה' .וקפרי הגמרא 'היכי דמי ,אי 'רשע הוא ,וא על פי שהוא עוצ עיניו,
או שהיה שומע נגינת הכומרי המנגני לפני עבודת כוכבי ומזלות ,א אינו מתכוי להנות,
שאינו חפ בהנאה זו ואינו צרי לה ,מותר ,וא היה מתכוי להנות ,אסור ,שא הקול
והמראה ,א על פי שאי בה ממש ,אסור להנות בה ' ,עד כא לשונו .ומדברי רש"י בפסחי
)ד כ"ה ע"ב ד"ה מותרת( נמי משמע כשלטי הגבורי ,עיי ש .
d`xpeשהיה קשה לו לחכמת אד דברי הש" א נפרשיה כפשוטיה ,דמה שיי לאמר
דלא הוי פסיק רישא ,משו שיכול להאטי אזניו ולהעצי עיניו וכו' ,כיו שהאיסור
הוא על השמיעה והראיה ,השתא מיהא ששומע ורואה ,הנאה ממילא הוא ,ופסיק רישא
ממש ,ולא מצינו כיוצא בזה בגמרא שיקרא משו הכי דבר שאינו מתכוי .ולכ הוכרח
החכמת אד לדחוק ,דהכונה הוא שיאטו אזניו ויעצי עיניו וכו' ,וא שאפשר שישמע
אפילו א יאטו אזניו ,על כל פני הלא אינו פסיק רישא ,והוא אינו מתכוי להנאת
השמיעה ההיא ,זהו תוכ כונתו.
` laהוא פלא ,דתינח באטימת אזני ,ומה יעשה בעצימת עיני וסתימת הנחירי .א לא
שנדחוק ,דהכוונה שיעצי עיניו במקצת בעני ,דלא יהיה הראיה פסיק רישא ,וכהאי
גוונא בסתימת הנחירי .א מה יענה במאי דאמרינ בברכות )ד נ"ג' :(.היה מהל בשוק
של ע"ז ,נתרצה להריח הרי זה חוטא' ,משמע בהדיא דאי לא נתרצה לזה ,א על פי שהוא
מריח אי עליו חטא ]וכ איתא ברמב" בע"ז )י"ג (.אהא דאמרינ ש דקמיתהני מריחא[,
וראיה זו כתבה הגר"א בביאוריו בסימ קמ"ב הנ"ל ,על מה שהתיר הרמ"א דבר שאינו
מתכוי .ועוד ,מכל הראיות שהבאתי לעיל ,משמע מפורש דמותר הראיה והשמיעה.
d`xpdeלי בזה להסביר סברת הש" ,ובהכי יתבאר סברת התוספות ג כ שפיר ,שכתבו
דכא מיירי באופ דלא הוי פסיק רישא ,משו דאמר בעלמא דמודה ר' שמעו
בפסיק רישא .ולכאורה קשה דמאי ראיה היא מבעלמא ,ש איירי שעושה מעשה א שאינו
מכוי ,ולהכי אמרינ דכיו דהוא פסיק רישא ,הוי כאלו עשה מעשה בכוונה .אבל הכא הא
איירינ שהל לכתחילה באותו הדר לעני אחר ,וכמו שכתבנו לעיל בש הר" ,רק ממילא
בהליכתו מריח ונהנה בהריח ,או שומע ונהנה בהשמיעה .וכ ראיתי בפני יהושע שדחה בזה
את דברי התוספות.
` laלפי דר הש" יבואר היטב כוונת התוספות ,שסברת הוא כיו שבשעת הליכתו יודע
שבודאי באותו הדר יוכרח להנות מעכומ"ז על ידי ראיה או שמיעה או ריח ,א דלא
