Page 231 - haFETS-2
P. 231

‫‪bvw‬‬  ‫‪ e llk rxd oeyl zekld‬חיי‬        ‫חפ‬

     ‫‪miig min x`a‬‬

‫דלא היה לו להתקרב בהאי דר ‪ ,‬דקיימא הול בשביל זה‪ ,‬ואפילו הכי קוריהו‬

     ‫הגמרא רשע‪.‬‬                      ‫ל הרחק מ הכיעור' וכו'‪ ,‬עיי ש ‪.‬‬

‫‪ oi`e‬לומר‪ ,‬דזה הלא תלוי בפלוגתא דר'‬  ‫‪ m`e‬כ הכא נמי‪ ,‬אמאי פסקינ דאפשר‬
‫יהודא ור' שמעו ‪ ,‬וכדאיתא‬              ‫ולא מכוי ‪ ,‬דהיינו שאפשר לו ליל‬
‫בפסחי ש ‪ ,‬ולר' יהודה אפשר ולא‬        ‫בדר אחר‪ ,‬ולא יפגע באיסור הנאה של‬

‫מיכוי אסור‪ ,‬ולכ קפרי הגמרא מ‬         ‫עכומ"ז‪ ,‬והוא הול בדר זו‪ ,‬כיו שהוא‬
‫הפסוק על שיטת ר' יהודה דסבירא ליה‬    ‫הול לדרכו ואינו מכוי להנות‪ ,‬שרי‪,‬‬
‫בעלמא דבר שאי מתכוי אסור‪ ,‬א כ‬        ‫ולאו דוקא בעכומ"ז דכל שכ הוא בכל‬

‫רשע הוא‪ ,‬ולא צרי קרא להכי‪ .‬דזה‬        ‫איסורי שבעול ‪ ,‬כמו שכתב הש"‬
 ‫אינו‪ ,‬חדא‪ ,‬דהלא הרבה מהראשוני‬       ‫ביו"ד סימ קמ"ב בסופו‪ ,‬ומה דשרינ‬
‫כתבו דר' יהודה גופא מודה דדבר שאי‬    ‫הוא אפילו א הוא רואה ושומע וכנ"ל‪,‬‬

‫והכא בב"ב קרינהו הגמרא רשע לפירוש מתכוי מותר מ התורה‪ ,‬ועיי ביומא‬
‫הרשב" ‪ ,‬אפילו א הוא עוצ עיניו‪) ,‬ל"ד‪ (:‬בתוספות ש ‪ .‬ועוד‪ ,‬דא כ לפי‬
‫כיו שיש לו דר אחרת‪ .‬ואפילו לפסק פסק הלכה‪ ,‬דקיימא ל כר' שמעו דדבר‬

‫שאי מתכוי מותר‪ ,‬יהיה מותר אפילו‬      ‫החכמת אד שהובא למעלה‪ ,‬שפסק‬
‫אית ליה דרכא אחרינא למיזל‪ ,‬ואפילו‬     ‫דצרי לאטו אזניו ולעצו עיניו‪ ,‬ג‬
‫א הוא רואה‪ ,‬וכמו שביררנו למעלה‪,‬‬      ‫כ קשה‪ ,‬דהלא על כל פני באטימת‬

‫כיו דהוא אפשר ולא מיכוי ‪ ,‬והלא‬       ‫אזני ועצימת עיני שרי‪ ,‬אפילו א יש‬
‫בשולח ערו אב העזר סימ כ"א ס"א‬        ‫לו דר אחרת‪ ,‬כיו שהוא הול לדרכו‬
‫פסק‪ ,‬דאסור להסתכל בנשי בשעה‬          ‫ואינו מתכוי בשביל להנות‪ ,‬וא כ הכא‬

     ‫נמי‪ ,‬הרי הוא הול על שפת הנהר‪ ,‬כמו שעומדות על הכביסה‪.‬‬

‫שמשמע בפירוש הרשב" ש ‪ ,‬ואינו ‪ oi`e‬לומר‪ ,‬דהטע הוא משו המסקנא‬

‫ניחא ליה בהנאה זו‪ ,‬מכל מקו כיו דהוא פסיק רישא‪ ,‬נחשב הליכתו כאלו הל לכתחלה‬
 ‫כדי להנות על ידי שמיעה או ראיה מעכומ"ז‪ ,‬ולזה כתב הש" דאיירי בעני שיכול לאטו‬
‫אזניו וכו'‪ ,‬פירוש‪ ,‬וא כ לא נוכל לצר הליכתו להראיה מטע פסיק רישא‪ ,‬דהרי על ידי‬
‫הליכה לא יוכרח שיהנה על ידי ראיה או שמיעה‪ ,‬כיו שיכול לאטו אזניו וכו'‪ ,‬וא כ לא‬
‫נשאר כי א הראיה או שמיעה לבד‪ ,‬ובזה לא אמרינ פסיק רישא‪ ,‬כיו דאי בה שו מעשה‬

                                              ‫וכנ"ל‪ ,‬אלא באה ממילא ולא ניחא ליה בהנאה זו‪.‬‬

‫`‪ la‬א הנגינות שמנגני לע"ג גדול קול מאוד‪ ,‬עד שהוא משער שלא יועיל לזה אפילו‬
‫אטימת אזני ‪ ,‬וכ כהאי גונא בעצימת עיני והחוט ‪ ,‬שאינו יכול לסתו אות מאיזו‬
‫סיבה שיהיה‪ ,‬או מפני שידיו קטועות‪ ,‬א כ הוא פסיק רישא גמור‪ ,‬מפני שנצטר הליכתו‬

                                                                               ‫ג כ לזה‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬
   226   227   228   229   230   231   232   233   234   235   236