Page 143 - RTZ
P. 143

‫הפרשה קמ‬  ‫ויקרא‬  ‫עיון‬

‫האיברים שלא פירש אסור באכילה מן התורה לדעת הרמב"ם (פ"ו מהל'‬
‫מאכלות אסורות הי"ב)‪ ,‬וכל האסור באכילה פסול הוא להקרבה‪ ,‬דכתיב‬
‫(יחזקאל מה‪ ,‬טו) 'ממשקה ישראל'‪ ,‬מן הראוי לישראל (מנחות ו‪ ,‬א)‪[ ,‬וכדתניא‬

‫בזבחים (פח‪ ,‬א) דמנחות ממדומע או מן הערלה וכלאי הכרם לא נתקדש‪ ,‬וכן אמרו‬

                         ‫במנחות (שם) לענין טריפה‪ ,‬וכן הוא בתמורה (כט‪ ,‬א)]‪.‬‬

‫[ואף שהיה מולח את הקרבן‪ ,‬ובמנחות (כא‪ ,‬א) אמר זעירי דדם שמלחו אינו עובר‬
‫עליו‪ ,‬דמליח כרותח דצלי ודם שבישלו אינו עובר עליו‪ ,‬מ"מ נחלקו הראשונים לדינא‪,‬‬
‫דאמנם דעת רוב הראשונים דהלכה כזעירי‪ ,‬וכ"ה בשו"ע (יו"ד סוף סי' ע) ובש"ך (שם‬
‫ס"ק מט)‪ .‬אולם דעת הרמב"ם והרי"ף דלא כזעירי‪ ,‬וכמש"כ הרדב"ז (שו"ת‪ ,‬ח"א סי'‬
‫קצט)‪ .‬ואף אם אינו אסור אלא מדרבנן‪ ,‬הא פסולא דדבר שאינו ממשקה ישראל הוא אף‬

                                    ‫באיסור דרבנן‪ ,‬כמבואר בפסחים (מח‪ ,‬א)‪ ,‬ויל"ע]‪.‬‬

               ‫ג‪ .‬לשון 'שיור' בנשאר יותר מחצי‬

                    ‫והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו (ב‪ ,‬ג)‬

‫הט"ז (יו"ד סי' מג סק"ז) כתב‪ ,‬דלא שייך לשון שיור‪ ,‬רק בנשאר פחות‬
                                                       ‫מחציו‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬

‫ודבריו צ"ע‪ ,‬דהא כתיב הכא 'והנותרת מן המנחה'‪ ,‬חזינן דנקרא‬
‫שיריים של המנחה‪ ,‬אף שלא נקרב רק מלא קומצו‪ ,‬והרוב נשאר אחר‬

                                                           ‫הקמיצה‪.‬‬

              ‫ד‪' .‬מתעסק' בטומאת מקדש וקדשיו‬
‫או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו' ונעלם ממנו והוא ידע‬
‫ואשם וגו' והביא את אשמו לה' על חטאתו אשר חטא (ה‪ ,‬ב‪-‬ו)‬
‫פרשה זו עוסקת בנכנס למקדש בטומאת הגוף בהעלם מקדש‪ ,‬או‬
‫בהעלם טומאה‪ ,‬או בטמא האוכל חתיכת קודש בטומאת הגוף בשגגה‬

            ‫תשובות לפרשה זו יש לשלוח עם הגליון הבא ולא עם גליון זה‬
   138   139   140   141   142   143   144   145   146   147   148