Page 140 - RTZ
P. 140

‫הפרשה‬  ‫פקודי‬  ‫קמ עיון‬

‫בטל הציווי של 'לא תעשה לך פסל' (לעיל כ‪ ,‬ד)‪ ,‬ונמצא שאינם חייבים על‬
‫שעשו את העגל‪ ,‬ולכן הוצרך לתת להם הלוחות השניות‪ ,‬כדי לחייבם [ועוד‪ ,‬כדי‬
‫שלא יאמרו שהותרה הרצועה מכאן ואילך]‪ .‬ולכן הוצרך הקב"ה לעשות את עדות‬

                                        ‫המשכן‪ ,‬שזוהי עדות ברורה שויתר להם‪.‬‬

              ‫תירוץ יט‪ .‬התורה היא עול לישראל‬

‫גור אריה (כאן) תירץ‪ ,‬שנתינת הלוחות לישראל אינה נחשבת עדות‪ ,‬משום‬
‫שהתורה היא עול לישראל‪ ,‬עד שהקב"ה הוצרך לכפות עליהם הר כגיגית כדי‬
‫שיקבלו התורה (שבת פח‪ ,‬א)‪ .‬אבל השראת השכינה בישראל היא עדות‪ ,‬משום‬
‫שאין אדם דר אצל שונאו‪ ,‬אלא אצל אוהבו‪ ,‬ולכן יש מכך ראיה שויתר להם‬

                                                                     ‫על אותו עוון‪.‬‬

               ‫תירוץ כ‪ .‬הלוחות ניתנו לשבט לוי‬

‫בנין אריאל (כאן) תירץ‪ ,‬שמנתינת הלוחות השניות אין ראיה שהקב"ה ויתר‬
‫לישראל‪ ,‬משום שבאמת שבט לוי לא עבדו עבודה זרה‪ ,‬ואפשר שלהם נתן‬
‫הקב"ה את הלוחות השניות [ואף משה לא היה שובר את הראשונות‪ ,‬אם היה יודע‬
‫מכך]‪ .‬אבל מהמשכן יש ראיה שויתר לישראל‪ ,‬משום שהאדנים הם יסודות‬
‫המשכן‪ ,‬ולשבט לוי לא היה חלק באדנים‪ ,‬ונמצא שכל יסוד המשכן היה‬
‫מישראל‪ ,‬שחטאו בעגל‪ ,‬ובהכרח שה' ויתר להם על אותו עוון [וראה מה שהוסיף‬

                                                                               ‫בזה]‪.‬‬

           ‫תירוץ כא‪ .‬הלוחות השניות ירדו ממדרגתם‬

‫דבר יום ביומו (כא תמוז) תירץ‪ ,‬שכיון שבלוחות האחרונות ירדו במדרגתם‬
‫מהלוחות הראשונות [שהלוחות הראשונות היו 'מעשה אלהים' (לעיל לב‪ ,‬טז)‪ ,‬ואילו‬
‫האחרונות פסלם משה (לעיל לד‪ ,‬ד)‪ ,‬ורק המכתב היה של ה']‪ ,‬נראה מכך שאדרבה‪,‬‬
‫לא ויתר להם לגמרי‪ .‬ולכן הראיה היא מהמשכן‪ ,‬שאף על פי שחטאו נצטוו על‬

                                               ‫עשיית המשכן‪ ,‬כפי הרצון הקודם‪.‬‬

                   ‫תירוצים נוספים והוספות‬

‫כב‪ .‬שפתי חכמים (כאן) תירץ‪ :‬ולי נראה‪ ,‬כיון שמי שחטא בעדים ובהתראה ‪ -‬כבר נהרגו‬
‫על ידי בני לוי‪ ,‬בעדים ולא בהתראה ‪ -‬מתו במגפה‪ ,‬בלא עדים ובלא התראה ‪ -‬בדק אותם‬
‫כסוטות‪ ,‬אם כן הנשארים לא חטאו (ע"פ רש"י לעיל לב‪ ,‬כ)‪ .‬ויש להבין תירוצו‪ ,‬שאם כן‬
   135   136   137   138   139   140   141   142   143   144   145