Page 139 - RTZ

‫הפרשה קל‬ ‫פקודי‬ ‫עיון‬

‫דברי הבעל שם טוב [הובא בצפנת פענח (יתרו ד"ה ונראה דכתבתי) ועוד]‪ ,‬שמה‬
‫שנאמר (ויקרא שם) 'השוכן אתם בתוך טומאותם'‪ ,‬נאמר על כל החוטאים‪ ,‬מלבד‬
‫בעלי גאוה‪ .‬שהרי אמרו בסוטה (ה‪ ,‬א) שהקב"ה אומר על בעל גאוה‪' :‬אין אני‬

‫והוא יכולים לדור בעולם'‪ .‬פרשת‬

‫ולפי זה תירץ‪ ,‬שכיון שבחטא העגל עיקר החטא היה מחמת הגאוה [כמבואר‬
‫במדרש (במדבר רבה ו‪ ,‬ב) 'על שנתגבהו בעצמם ועבדו לפני העגל'‪ ,‬והביא מקורות‬
‫נוספים]‪ ,‬הרי שחטא זה מסלק השכינה‪ .‬ולכן אלמלא שויתר להם על חטא‬

‫העגל‪ ,‬לא היה משרה שכינתו‪.‬‬

‫תירוץ טז‪ .‬יש לחלק בין 'חטא' ל'טומאה'‬

‫ימין יעקב (כאן) תירץ‪ ,‬שיש לחלק בין 'חטא' שצריך סליחה וכפרה‪ ,‬דהיינו‬
‫מחיקת הרע ואחר כך ניקוי האדם‪ ,‬ועליה למצב שהיה לפני החטא‪ ,‬לבין‬
‫'טומאה'‪ ,‬והיינו שצריך רק ניקוי‪ ,‬והטהרה באה ממילא‪ .‬והקב"ה שוכן רק בתוך‬

‫'טומאה'‪ ,‬אבל איננו שוכן בתוך 'חטא' [וכתב שזהו דוחק]‪.‬‬

‫פקודי‬ ‫תירוץ יז‪ .‬לא רצה לדחותם בידים*‬

‫הרא"ם (כאן) עמד על הקושיה השניה‪ ,‬מדוע אין ראיה שהקב"ה ויתר לישראל‬
‫על חטא העגל‪ ,‬מכך שנתן להם את הלוחות השניות [והוצרכו לראיה מהמשכן]‪.‬‬

‫ותירץ‪ ,‬שהמלוחות אין ראיה שויתר להם‪ ,‬שכן יתכן שאף על פי שלא ויתר להם‪,‬‬
‫חזר ונתן להם הלוחות‪ ,‬כדי שלא לדחותם בידים‪ ,‬שהרי כבר נתגיירו וקיבלו‬
‫עליהם עול התורה והמצוות [ואף על פי שחטאו‪ ,‬הרי דינם כישראל שנשתמד‪ ,‬שלא‬
‫פקע מהם שם ישראל‪ .‬ואפילו גוי שנתגייר אם חזר לסורו‪ ,‬אינו יכול להפקיע קדושת‬

‫ישראל מעליו‪ .‬והביא מקורות לדברים]‪.‬‬

‫תירוץ יח‪ .‬שלא יתבטל האיסור לעשות פסל‬

‫משכיל לדוד (למהר"ד פארדו‪ ,‬כאן) תירץ‪ ,‬שמנתינת הלוחות אין עדות גמורה‬
‫וברורה על הסליחה‪ ,‬משום שיתכן היה לחשוב‪ ,‬שמה שנתן להם את הלוחות‬
‫האחרונות הוא להיפך‪ ,‬כדי לדונם יותר‪ .‬שהרי כיון שנשברו הלוחות הראשונות‪,‬‬

‫* התירוצים הבאים (יז‪-‬כד) מיישבים הקושיה השניה‪ ,‬שלכאורה יש ראיה שהקב”ה מחל‬
‫לישראל‪ ,‬מכך שנתן להם לוחות שניות‪.‬‬