Page 149 - RTZ
P. 149

‫הפרשה קמ‬  ‫בין אדם לחבירו‬  ‫עיון‬

            ‫השבת אבדה מברכת כהנים‪[ .‬אא"כ נימא דברכת כהנים חשיבא מצוה דב"א לחבירו‪,‬‬
                                                                                         ‫ויל"ע]‪.‬‬

            ‫אך הנה בגמ' (ב"מ ל‪ ,‬א) ילפינן שאסור לכהן לעבור על איסורא דטומאת כהנים כדי‬
            ‫לקיים מצות השבת אבדה‪ ,‬מתרי טעמי‪ ,‬חדא‪ ,‬דלא אתי עשה דהשבת אבדה ודחי לא‬
            ‫תעשה ועשה דטומאת כהנים‪ ,‬ותו דלא דחינן איסורא מקמי ממונא‪ .‬וביאר רמב"ן (שם‬
            ‫ד"ה קרא) הטעם דאמרינן לא דחינן איסורא מקמי ממונא‪ ,‬שחייב המאבד לוותר להשני‪,‬‬

                  ‫כדי שהשני יקיים המצוה דבין אדם למקום (והכי דינא אע"פ שאינו רוצה למחול)‪.‬‬

            ‫עולה מדברי הרמב"ן לענין ספיקא דידן‪ ,‬שהרובץ תחת משאו חייב לוותר להשני‬
            ‫שיוכל להתעלם ממנו‪ ,‬ולא יקיים המצוה דבין אדם לחבירו‪ ,‬על מנת ובשביל שיוכל לקיים‬

                                                   ‫המצוה דבין אדם למקום‪ ,‬ויל"ע בזה]‪.‬‬

‫ב א לחבירו‬   ‫ב‪ .‬סיפור לשה"ר על פלוני כדי ללמוד ולהתרחק ממדתו המגונה‬

            ‫כתב החפץ חיים (כלל ד סעיף י)‪ :‬העיקר מה שהזהירה התורה בלשון‬
            ‫הרע אפילו על אמת‪ ,‬הוא אם כוונתו לבזות את חבירו ולשמוח לקלונו‪,‬‬

                                                                            ‫ע"כ‪.‬‬

            ‫ויש לדון‪ ,‬אי שרי לאדם לספר לחבירו על פלוני כדי ללמדו ממעשהו‬
                       ‫המגונה שיתרחק ממדה מגונה זו‪ ,‬אע"פ שאינו מתחבר עמו‪.‬‬

            ‫וצדדי הספק הם‪ ,‬אי נימא דשרי כיון שכוונתו לתועלת ולא לגנות‪,‬‬
            ‫אלא כדי ללמד לחבירו או לתלמידו או לבנו גודל הגנות‪ ,‬וכעין מה שכתב‬
            ‫רש"י (ריש פרשת אחרי מות)‪ :‬שלא תמות כדרך שמת הראשון‪ ,‬זה זרזו יותר‬
            ‫מן הראשון‪ ,‬ע"כ‪ ,‬גם כאן ע"י שמספר לו שם האיש ומה שארע לו‪ ,‬והוא‬
            ‫יודעו ומכירו‪ ,‬הרי מקרב הדבר אליו ומתקבל אצלו חזק יותר‪ ,‬ותועלת‬

                                        ‫היא מאשר אומר לו בסתם סיפור בעלמא‪.‬‬

            ‫או דילמא שאין להתיר‪ ,‬דוכי משום שרוצה להורות לתלמידו או לבנו‬
            ‫יהא מותר לגנות למי שעדיין לא הותר לגנותו‪ ,‬ומה בכך שאין בכוונתו‬
            ‫לגנות אלא לתועלת‪ ,‬והרי היא מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬כאשר מה שמלמד‬

                                        ‫לתלמידו נעשה בעבירה שמגנה את השני‪.‬‬
   144   145   146   147   148   149   150   151   152   153   154