Page 154 - RTZ
P. 154
הפרשה בין אדם לחבירו קנד עיון
אביטה ארחותיך -סוגיה בפרשה
ז‘ .כי באלה חפצתי’ -בין אדם לחבירו
כי א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה‘ עושה ח ד משפ וצדקה
באר כי באלה חפצתי נאו ה‘ ירמיהו כ
א כתב הרמב“ בחתימת פר מורה הנבוכי שיש להתבונן ולהשכיל בפ וק זה
שלא ה פיק לו לבאר שהש תו ית‘ לבד היא הנכבדת שבשלמויות כי אילו היתה
זאת כוונתו היה אומר כי א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי והיה פו ק
דבריו או היה אומר השכל וידוע אותי כי אני אחד או היה אומר כי אין לי תמונה
או כי אין כמוני ומה שדומה לזה
אבל אמר שאין להתהלל רק בהש תו ובידיעת דרכיו ותאריו ר“ל ופעולותיו וכו‘
וביאר לנו בזה הפ וק שהפעולות הה שראוי שיודעו ויעשה בה ה ח ד משפ
וצדקה וכו‘
ששלמות האד אשר בו יתהלל באמת הוא לה יע אל הש ת ה‘ כפי היכולת ולדעת
הש חתו בברואיו בהמציאו אות והנהי ו אות אי היא וללכת אחרי ההש ה ההיא
בדרכי שיתכוין בה תמיד לעשות ח ד ומשפ וצדקה להדמות בפעולות ה‘ כמו
שבארנו‘
ב וי וד דברי הרמב“ הוא שיש מיני שלמות שאינ תכלית לעצמה אלא הכנה
לבוא אל התכלית וכחכמת המידות ה ובות ובריאות ה ו והעושר שאין בה
תכלית לעצמה אלא כהכנה לידיעת ה‘ שבעל מדות מ ונות אינו יכול לדעת את ה‘
וכן החולי והעוני ורדי את דעתו מלדעת את ה‘
וא בידיעת ה‘ יש חלק שאינו תכלית לעצמה והיא הידיעה שאינו ו ושאין כמוהו
וכדו‘ אלא תכלית הכל היא ידיעת מעשי ה‘ שהוא עושה ח ד משפ וצדקה כי
במעשי אלו חפ ה‘ שרצה שא אנו נעשה אות כמוהו
ג וכ הוא דר פר מורה הנבוכי שבחלק הראשון של ה פר פירש את הידיעה
שאינה אלא הכנה שהקב“ה אינו ו וכדו‘ והרחיב לבאר שכל הידיעות האלו אינ
אלא ידיעה שלילית לדעת מה אינו נכון
וכלשון הרמב“ פ“א מהל‘ י ודי התורה הי“א וכיון שנתברר שאינו ו ו וייה יתברר
שלא יארע לו אחד ממאורעות ה ופות לא חיבור ולא פירוד לא מקו ולא מדה לא
עליה ולא ירידה ולא ימין ולא שמאל ולא פני ולא אחור ולא ישיבה ולא עמידה
ואין לו לא מות ולא חיי כחיי ה ו החי ולא כלות ולא חכמה כחכמת האיש החכ
ולא שתיקה ולא דבור כדבור בני אד ‘