Page 155 - RTZ
P. 155
הפרשה קנה בין אדם לחבירו עיון
ב א לחבירו וכל הידיעות האלה אינן אלא ידיעת מה שאינו שאין ביד האד לדעת ידיעה חיובית
מה היא חכמתו של הקב“ה אלא לדעת שאינה חכמה אנושית ושאין לו כלות ואי
אפשר שידיעות אלו יהיו תכלית לעצמה שאין בהן אלא ידיעה מה אינו נכון
ד וחוזר הרמב“ במורה ח“א פנ“ד ומבאר מה היא ידיעת ה‘ אשר היודע ידיעה זו
הוא המוצא חן בעניו ומוכיח זאת ממה שביקש משה רבינו לאחר ח א הע ל שתי
בקשות שמתחילה ביקש הודיעני נא את דרכי ואדע למען אמצא חן בעיני ‘
ושוב ביקש הראני נא את כבוד ‘
ופירש הרמב“ דע כי אדון החכמי משה רבינו ע“ה בקש שתי בקשות ובאתהו
התשובה על שתי הבקשות הבקשה האחת היא בקשו ממנו יתעלה שיודיעהו
עצמו ואמתתו והבקשה השנית והיא אשר בקש תחלה שיודיעהו תאריו
וה תכל מה שנכנ תחת זה המאמר מעניני נפלאי אומרו הודיעני נא את דרכי
ואדע ‘ מורה על היותו יתעלה נודע בתאריו כי כשידע הדרכי ידעהו ואומרו
למען אמצא חן בעיני ‘ מורה על שמי שידע הבורא הוא אשר ימצא חן בעיניו
לא מי שיצו ויתפלל לבד אבל כל מי שידעהו הוא הנרצה המקורב ומי ש כלו
הוא הנקצ בו המרוחק וכפי שיעור החכמה וה כלות יהיה הרצון והקצ והקירוב
והריחוק
ונענה על המבוקש הראשון והוא הודיעני נא את דרכי ‘ ונאמר לו אני אעביר כל
ובי על פני ‘ ונאמר לו במענה השאלה השנית לא תוכל לראות את פני‘ ו ו‘ וכו‘
הנה כבר התבאר כי הדרכי אשר בקש ידיעת והודיעו אות ה ה הפעולות
הבאות ממנו יתעלה והחכמי יקראו אות שלש עשרה מדות
וזאת היתה אחרית כוונת שאלתו כי ו המאמר ואדע למען אמצא חן בעיני
וראה כי עמ ה וי הזה‘ כלומר אשר אני צרי להנהי בפעולות אל בה בדר
פעולותי בהנה ת כי תכלית מעלת האד ההדמות בו יתעלה כפי היכולת כלומר
שנדמה פעולתנו כפעולותיו כמו שבארו בפ‘ קדושי תהיו אמרו מה הוא חנון א
אתה היה חנון מה הוא רחו א אתה היה רחו ‘
ה לימד אותנו הרמב“ שידיעת ה‘ שהיא ידיעה חיובית היא ידיעת דרכי ה‘
ובידיעה זו תלויה מציאת החן בעיני ה‘ בידיעה כיצד ללכת בדרכיו
ומחמת כן לא פירש הרמב“ ב פר מורה הנבוכי מה הן ההוכחות השכליות
למציאות ה‘ ויחודו וכדו‘ אלא תר את דברי הפילו ופי ש עו בדבר ומשו
שההוכחות הפילו ופיות אינן מו יפות ידיעה חיובית אלא מוכיחות מה אינו נכון
ואין צור להשתמש בהן אלא לבירור הדברי שאינ נכוני
ואין מעלת האד אלא בידיעה חיובית שהיא ידיעת מעשי ה‘ ודרכיו כדי להדמות
לה