Page 151 - RTZ

‫הפרשה קנא‬ ‫בין אדם לחבירו‬ ‫עיון‬

‫ב א לחבירו‬ ‫שהטעם הוא ששאל הספר ללמוד והמשאיל עושה מצוה‪ ,‬ואין כאן‬
‫הטעם ששואל חייב באונסים משום שכל ההנאה שלו‪ ,‬כי גם המשאיל‬
‫מרויח ממצות השאלת ספרים‪ ,‬שנפטר מליתן צדקה לעניים בשעה‬
‫שמשאיל ויש לו רווח ממוני‪ ,‬ודמי לפרוטה דר' יוסף שנעשה שומר שכר‬

‫על אבדה‪ ,‬עכ"ד דברי הר"ן‪.‬‬

‫ויל"ע‪ ,‬הרי כל משאיל כלי או חפץ מקיים כל אותו זמן מצות גמילות‬
‫חסדים‪ ,‬וא"כ כל שואל חפץ או כלי שיפטר מאונסין‪ ,‬וזה בוודאי אינו‬

‫[וכסתימת לשון הרמב"ם בריש הל' שאילה‪ ,‬והשו"ע בריש הל' השאלה‪ ,‬שכל שואל‬

‫חייב באונסין]‪ ,‬ולדברי הר"ן כל שואל חפץ או כלי‪ ,‬צריך ליפטר מאונסין‪,‬‬
‫כיון שגם המשאיל מרויח בהשאלה את מצות גמילות חסדים והרי הוא‬

‫כשומר שכר‪.‬‬

‫והנה בנתיב החסד (שם) כתב‪ ,‬שיש מצוה מהתורה להשאיל כלים‬
‫או חפצים‪ ,‬ומ"מ אינה מצוה מפורשת בתורה שיפטר המשאיל מליתן‬
‫פרוטה לעני בשעת שאילה‪ .‬ולכן חייב השואל באונסין‪ ,‬שאין להמשאיל‬
‫הנאה ממונית‪ ,‬והרי יש כאן לשואל 'כל ההנאה שלו' להתחייב באונסין‪.‬‬
‫ורק בשואל ספר ללמוד פטור השואל מאונסין‪ ,‬כמבואר בר"ן וכל‬
‫הפוסקים שהביאו‪ ,‬כי יש מצוה מיוחדת להשאיל ספרים ללמוד שנא'‬
‫(תהלים קיב‪ ,‬ג)‪' :‬הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד'‪ ,‬אבל לא בשאר‬
‫חפצים‪ ,‬וה"ה משאיל חפץ מצוה כגון ארבעת המינים תפילין וטלית‬

‫יפטר מאונסים‪.‬‬

‫ויל"ע‪ ,‬דהנה יש להוכיח שאף בעוסק במצוה שאינה מפורשת‬
‫בתורה‪ ,‬נמי פטור ממצוה המפורשת בתורה‪ .‬מהא דאיתא בסוכה (י‪ ,‬א)‬
‫שהאמוראים הלכו להקביל פני רבם ברגל‪ ,‬ובזה נפטרו ממצות סוכה‬
‫שהיא מצות עשה מפורשת בתורה [ועוד יש לדון בדין עסוק במצוה מדרבנן אי‬
‫פטור מלקיים מצוה מהתורה‪ ,‬ראה קוב"ש (ח"ב סי' לב)]‪ ,‬ודלא כדברי נתיב החסד‪.‬‬

‫ה‪ .‬חשש 'לפני עיוור' בהלואה בלא שטר‬
‫קיי"ל בשו"ע (חו"מ ע‪ ,‬א) והוא מגמ' (ב"מ עה‪ ,‬ב)‪ ,‬שהמלווה מעות למי‬