Page 165 - RTZ

‫הפרשה ק ה‬ ‫בין אדם לחבירו‬ ‫עיון‬

‫דעתך דמינח ניחא לך‪ ,‬לא יהא אלא עיזא בעלמא‪ ,‬מי לא בעי נטירותא‪,‬‬
‫ע"כ‪.‬‬

‫וצ"ב‪ ,‬מה היתר היה לרבינא לצוות על אריסיה לגנוב פרותיו של‬
‫רוניא‪.‬‬

‫ו‪ .‬במסכת תמיד (כז‪ ,‬ב‪-‬כח‪ ,‬א) שנינו‪ :‬איש הר הבית היה מחזר על כל משמר‬
‫ומשמר ואבוקות דולקות לפניו‪ .‬וכל משמר שאינו עומד וא"ל איש הר‬
‫הבית שלום עליך‪ ,‬ניכר שהוא ישן‪ ,‬חובטו במקלו‪ ,‬ורשות היתה לו לשרוף‬
‫כסותו וכו'‪ .‬אמר ראב"י פעם אחת מצאו את אחי אמי ישן ושרפו את‬

‫כסותו‪.‬‬

‫וצ"ע טובא‪ ,‬מה היתר לו לחובטו במקל על מנת להעירו משנתו‪ ,‬והא‬
‫המכה את חבירו עובר על לאו ד'לא יוסיף להכותו' (דברים כה‪ ,‬ג)‪.‬‬

‫וביותר צ"ע‪ ,‬הרי שומרי המקדש קטנים היו [כמבואר שם במשנה]‪ ,‬ושינה‬
‫באונס היא‪ ,‬ומה היתר מצאו להכות קטנים שנרדמו באונס על משמרתם‪.‬‬

‫ליון ר עניני בין אד לחבירו אות ד‬

‫תשובת הגאון הגדול רבי משה שטרנבוך שליט"א‬

‫אי ור הלאו הוא רק ב ונב הממון לקחתו לעצמו אבל כש ונב שלא כדי לעכבו‬
‫לעצמו אלא רק להוציאו מחבירו ליכא אי ור דאורייתא‬

‫ומה שהיה חוב י במקדש במקלו היינו משו שה עצמ רצו בכ שיחב ו‬
‫אות כשמירה כדי שיזהרו לא להירד ולא לעבור אי ור‬

‫ב א לחבירו‬ ‫תשובת הגאון הגדול רבי דב לנדו שליט"א‬

‫א כאן מצאנו‬

‫ב כאן אנן הדי שאילו ידע מה כוונת ה וזל המדומה להשביח נכ יו היה‬
‫מ כי‬

‫הרמ א חו מ רצ ב כ כתב שבמקו בי ול תורה יכולי בי ד לכפות אד‬
‫להשאיל פריו ובביאור ה ר א ש קמ ז כתב שהוא מדין כפי על הצדקה‬