Page 167 - RTZ

‫הפרשה ק ז‬ ‫בין אדם לחבירו‬ ‫עיון‬

‫חברך (שבת ד‪ ,‬א) [וראה עוד להלן (אות יז) בביאור כוונתו]‪ .‬וכן אמרו לענין בהמה‬
‫שנמצאת בירושלים (קידושין נה‪ ,‬ב) וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטא כדי‬
‫שתזכה‪ .‬אלא שהקשו קושיה יותר טובה‪ ,‬שבין אם הוא רוצה ובין אם לא‪ ,‬אין‬

‫עבד עברי נוהג באותו דור‪ ,‬משום שאין היובל נוהג בו‪.‬‬

‫תירוץ ג‪ .‬כדי לטהר זרעו מותר‬

‫עוד תירץ הרשב"א (שם)‪ ,‬שהיה מקום להתיר באופן זה‪ ,‬כדי לטהר את דורותיו‬
‫[וכעין זה הובא בשאלתנו בשם התוספות רי"ד (שם)‪ ,‬שהוסיף שהיה עושה זאת על מנת‬

‫להחזיר‪ ,‬וראה להלן (תירוצים יא‪-‬יד) בביאור כוונתו]‪.‬‬

‫ובחלקת יעקב (שו"ת אה"ע סי' כד) משמע שכוונתו לומר‪ ,‬שלצורך ענין גדול זה‬
‫לטהר את דורותיו‪ ,‬היה מותר לו לעשות איסורא זוטא‪ ,‬לגנוב על מנת לשלם‬
‫[וראה להלן (תירוץ יא) שאיסור זה הוא רק מדרבנן]‪ ,‬וכעין שמצאנו (עירובין לב‪ ,‬ב)‬
‫שניחא ליה לחבר לעשות איסורא זוטא‪ ,‬כדי שעם הארץ לא יעבור איסורא‬

‫רבה‪.‬‬

‫תירוץ ד‪ .‬הדבר היה מפורסם לכל‬

‫המאירי (ב"ב טז‪ ,‬א ד"ה יש עבירות) תירץ‪ ,‬שדבר זה היה מפורסם לכל‪ ,‬ולכן לא‬
‫היה נחשב כגניבה‪ .‬כלומר‪ ,‬רבי שמלאי הציע לו שיגנוב באופן שהכל ידעו‬
‫שהוא גונב בשביל להתיר זרעו‪ ,‬ובאופן זה אין את האיסור לגנוב על מנת לשלם‬
‫[אלא שאם כן יש להבין‪ ,‬מדוע יש על כך שם גניבה‪ ,‬לענין מכירה בגניבתו‪ .‬וראה להלן‬

‫(תירוץ ח)]‪.‬‬

‫ב א לחבירו‬ ‫תירוץ ה‪ .‬המקור הוא מנמכר בגניבתו‬

‫הריטב"א (קידושין סט‪ ,‬א ד"ה דאמר) תירץ‪ ,‬שאין כוונת רבי שמלאי שהיה מייעץ‬
‫לו לגנוב [שהרי אין אומרים לו לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה‪ ,‬וכנ"ל]‪ ,‬אלא הוא‬
‫הדין שאם היה מוכר עצמו מחמת דוחקו‪ ,‬היה מותר בשפחה [ומשמע מדבריו‬
‫שבאמת כוונת רבי שמלאי היתה שימכור עצמו מחמת דחקו‪ ,‬אך ראה להלן (יח‪-‬כא)‬
‫בכוונתו]‪ .‬אך כיון שדין שפחה כנענית נאמר להדיא בנמכר בגניבתו‪ ,‬נקטה‬

‫הגמרא 'זיל גנוב'‪.‬‬