Page 170 - RTZ

‫הפרשה‬ ‫בין אדם לחבירו‬ ‫קע עיון‬

‫טעם זה‪ ,‬שהרי מכרוהו בית דין נמכר רק פעם אחת (ראה קידושין יח‪ ,‬א)‪ ,‬ואם כן‬
‫אין חשש כל כך שיגנוב שוב [שהרי כל מטרתו היא שימכרוהו]‪ ,‬ואפשר שמטעם‬

‫זה הקלו בכך [וראה עוד במנוחת חיים (בראשית עמ' כב)]‪.‬‬

‫ויש להעיר על דבריו‪ ,‬שמבואר ברמב"ם עצמו (פ"ג מהל' גניבה הט"ו)‪ ,‬שאם גנב‬
‫לאדם אחר הרי זה נמכר שנית‪ .‬אמנם יש לומר באופן אחר‪ ,‬שכאן אין חשש‬
‫שימכור עצמו שוב‪ ,‬שהרי כל מטרתו להכשיר זרעו‪ ,‬ודי לו בכך שימכר פעם‬

‫אחת [וגם יכול להרצע ולהשאר עבד לעולם]‪.‬‬

‫תירוץ יד‪ .‬עשה דוחה לא תעשה‬

‫ברכת חתנים (שם) תירץ [באופן נוסף]‪ ,‬שהתוספות רי"ד (שם) סבר‪ ,‬שהעשה של‬
‫'פרו ורבו' (בראשית א‪ ,‬כח) דוחה את הלאו של 'לא תגנובו' (ויקרא יט‪ ,‬יא)‪ ,‬אלא‬
‫שאם אינו על מנת לשלם נמצא שהוא איסור שבין אדם לחבירו‪ ,‬ולא נאמר‬
‫בזה הכלל שעשה דוחה לא תעשה‪ .‬ולכן העמיד באופן שגונב על מנת לשלם‪,‬‬
‫שאז יש בכך איסור שבין אדם למקום בלבד‪ ,‬ובאופן זה עשה דוחה לא תעשה‪.‬‬

‫תירוץ טו‪ .‬יודה בפני בית דין שגנב‬

‫מדברי מהרי"ל דיסקין (תורת אהל משה עמ' טז) משמע‪ ,‬שכוונת רבי שמלאי לא‬
‫היתה שיגנוב ממש‪ ,‬אלא רק שיודה בפני בית דין שהוא גנב [והוסיף‪ ,‬שאין לומר‬
‫שיעמיד עדים שגנב‪ ,‬שאם כן הוא גזלן ולא גנב‪ .‬וכתב שיש לדחות טענה זו‪ .‬ואכן ראה‬

‫להלן בסמוך‪ ,‬שבאופן זה הוא נקרא גנב]‪.‬‬

‫ביאורים והוספות‬

‫טז‪ .‬יש שהעירו על דברי המאירי (שם)‪ ,‬שאם הדבר מפורסם לכאורה זוהי גזילה ולא‬
‫גניבה‪ ,‬ולא ימכר בגניבתו‪ .‬ויש ליישב לפי מה שכתב רש"י (ב"ק עט‪ ,‬ב ד"ה וכיון)‪ ,‬שכל‬
‫אדם הגונב בפני שני עדים אינו נחשב גזלן‪ ,‬אף שמעיז פניו לגנוב בפניהם‪ ,‬משום שאינו‬
‫חושש מאותם אנשים‪ ,‬כיון שלא גנב מהם [ואין זה כגזלן שמעיז פניו בפני הנגזל]‪ .‬ואם‬
‫כן אף כאן‪ ,‬הטעם שאינו חושש מבני אדם‪ ,‬הוא רק משום שיודעים כוונתו‪ ,‬ולא היה מעיז‬

‫פניו לגזול מהם ממש‪ ,‬ולכן הוא נחשב כגנב ולא כגזלן‪.‬‬

‫יז‪ .‬בשיעורי הגר"ד פוברסקי (קידושין סט‪ ,‬א אות תמ) כתב‪ :‬והקשה הרשב"א (שם)‪ ,‬וכי‬
‫אומרים לו לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכה חברך ע"ש‪ .‬ואינו מובן‪ ,‬דהא אין זה כדי שיזכה‬
‫חבירו‪ ,‬רק שיזכה עצמו‪ .‬ואולי כונתו‪ ,‬דכיון דעושה כן רק בשביל הבנים‪ ,‬שהם יהיו כשרים‬