Page 166 - RTZ

‫הפרשה‬ ‫בין אדם לחבירו‬ ‫ק ו עיון‬

‫וע ש קמ ו לא יבוזו ל נב כי י נוב למלא נפשו כי ירעב משלי ו ל ועב ח‬
‫ש‬

‫ו במ ש מה היתר לו לחוב ו וכו לקיי מ ע ואי בעי ב ד הי ע פ ב ד וישן‬
‫חייב במצוות ועוד אולי אדעתא דהכי הלכו לשמור וה כימו לזה מתחילה‬

‫במ ש להכות ק ני שנרדמו באונ ושלא באונ מותר להכות רק מדין‬
‫חינו ורק באב או ברשותו‬

‫תשובת הגאון הגדול רבי יצחק סורוצקין שליט"א‬

‫במנחת חינו מצוה רכד חילק בין ניבה ל זילה ד ונב התורה א רה המעשה‬
‫ניבה ולכ א ור א ע מ לשל אבל זל האי ור מחמת מפ יד ממון חבירו‬

‫ולכן ע מ לשל אינו א ור מה ת‬

‫אמנ הרי ב א ב מ ד א ב העיר למה לא אמר לא ת זול ע מ למיק וכתב‬
‫דאפשר מ ניבה אתיא‬

‫תירוץ א‪ .‬היה יכול למכור עצמו*‬

‫רש"י (קידושין סט‪ ,‬א ד"ה מאי) עמד על הקושיה הראשונה‪ .‬וכתב שהגמרא (שם)‬
‫יכלה להקשות [כקושייתנו]‪ ,‬כיצד יכל רבי שמלאי לייעץ לאותו ממזר לגנוב‪,‬‬
‫אלא שדחו זאת מכח קושיה אחרת‪ .‬משום שאם היו מקשים כן‪ ,‬היה אפשר‬
‫ליישב‪ ,‬שהיה מייעץ לו למכור עצמו לעבד עברי‪ ,‬וכדעת רבי אליעזר (שם יד‪ ,‬ב)‬
‫שאף המוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית [והתוספות (שם ד"ה אלא) הביאו‬
‫זאת כשני תירוצים‪ :‬א‪ .‬הגמרא הקשתה קושיה יותר טובה‪ ,‬כדלהלן‪ .‬ב‪ .‬היה אפשר ליישב‬

‫שימכור את עצמו‪ .‬והתירוץ השני לא הביאו בשם רש"י]‪.‬‬

‫תירוץ ב‪ .‬הקשו שאינו שייך כלל‬

‫הרשב"א (שם ד"ה דמנסיב) העמיד הדברים כך‪ ,‬שהגמרא יכלה להקשות כיצד‬
‫רבי שמלאי היה מייעץ לו לגנוב‪ ,‬וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטא כדי שיזכה‬

‫* התירוצים הבאים (א‪-‬כב) מיישבים בעיקר הקושיה הראשונה‪ ,‬כיצד היה שייך לייעץ‬
‫לגנוב כדי לטהר ממזרים [ואפילו אם הכוונה על מנת להחזיר‪ ,‬הרי אסור לגנוב על מנת‬

‫לשלם]‪.‬‬