Page 171 - RTZ
P. 171
הפרשה קעא בין אדם לחבירו עיון
ב א לחבירו [דהוא עצמו הרי נשאר ממזר] ,א"כ שפיר הוי זה כדי שיזכה חבירך ,דהיינו בשביל הבנים,
וצ"ע [ע"כ] .וראה עוד לעיל (תירוץ ב) ,שבאמת הרשב"א הקשה גם בנוסח נוסף ,שהכוונה
'כדי שתזכה' ,ונראה מכך שהרשב"א הסתפק בענין זה.
יח .הריטב"א (שם יד ,ב ד"ה והא) כתב :והא דרבי שמלאי לאו ראיה הוא [-שמוכר עצמו
אין רבו מוסר לו שפחה כנענית לדעת חכמים ,וכמבואר לעיל בדברי רש"י] ,דהתם
מילתא בעלמא קאמר ולא דוקא .וכי תעלה על דעתך שיאמר לו רבי שמלאי שיגנוב,
ויעבור על לאו של תורה ,שהרי אפילו בגונב על מנת למיקט או לשלם תשלומי כפל
יש לאו ,כדאיתא בפרק איזהו נשך (ב"מ סא ,ב) .אלא לרווחא דמילתא אמר הכי ,דאילו
קדמיה הכי הוה אמר ליה .ומשום דההוא גברא היה עשיר ואין לו למכור עצמו ,נקט הכי.
אבל לעולם הוא הדין שהמוכר עצמו מותר בשפחה כנענית ,אלא שאין רבו כופהו בכך,
וכן דעת מורי נר"ו.
יט .יש שביארו דברי הריטב"א [שלא יסתרו לדבריו שהובאו לעיל (תירוץ ה)] ,שלא היתה
כוונתו של רבי שמלאי שאותו אדם יגנוב ,משום שאסור לגנוב ,ואף לא היתה כוונתו
שימכור עצמו ,משום שהיה עשיר ,אלא שאמר דבר בעלמא שאינו מעשי .אמנם מתוך
ששתי האפשרויות אינן מעשיות ,העדיף לנקוט שיגנוב ,משום שאופן זה נאמר בפירוש
בתורה.
כ .בהערות הגרי"ש אלישיב (קידושין סט ,א ד"ה אלא) כתב :מכאן בנה הריטב"א יסודו
הידוע ,דכל מאי דפליג ר"א וחכמים לעיל (יד ,ב) אי מוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה
כנענית ,היינו לכופו בעל כרחו מדין עבדות שיקח שפחה כנענית ,שיהא לו לאדון וולדות
ממנו ,בזה נחלקו אי מוכר עצמו נמי יכול לכופו או לא ,אבל לענין היתר שפחה כנענית,
בהא מודו כולי עלמא ,דכיון שהותרה למכרוהו בית דין הותרה לגמרי ,וכל עבד עברי
מותר בה .ולפי זה שפיר הכא ,דאין כוונת הגמרא שהיה משיאו עצה לגנוב ,אלא הכוונה
שהיה מעורר לו ענין זה ,שיכול להיות עבד עברי ,ואז מותר הוא בשפחה [ע"כ].
כא .יש שלמדו מדבריו כהבנה הראשונה בדברי הריטב"א ,שבאמת הכוונה היתה שימכור
עצמו בעבד עברי .ויש שהוסיפו ,שאף שאותו אדם היה עשיר ,היה יכול להפקיר נכסיו,
ולאחר מכן למכור עצמו לעבד עברי .ועוד יתכן ,שיכל להפקיר נכסיו לאוהביו ,שיחזירו
אותם לאחר מכן.
כב .במנחת חינוך (מצוה מב אות א) כתב ,שמשמע מדברי רש"י ותוספות [שהובאו
לעיל (תירוץ א)] ,שמותר למכור עצמו לצורך מצוה ,שאם לא כן כיצד ימכור עצמו
לעבד עברי .והקשה שבמקומות אחרים מבואר שאסור למכור עצמו לעבד עברי ,אפילו
במקום מצוה [אלא אם כן אין לו מה לאכול] .ואפילו אם מכר עצמו כשאין לו רשות
אינו מכור [עיין שם].
