Page 169 - RTZ
P. 169

‫הפרשה ק‬  ‫בין אדם לחבירו‬  ‫עיון‬

                           ‫תירוץ י‪ .‬ניתן למחילה בתשלומין‬

            ‫מהר"י בירב (קידושין שם ד"ה דמינסיב) תירץ‪ :‬דבשלמא אם אסור לישא שפחה‬
            ‫ונשאה הוא איסור עומד‪ ,‬אבל 'זיל גנוב' הוא איסור עומד הניתן למחילה‬
            ‫בתשלומים‪ ,‬וקיל הוא [ומשמע שלא מדובר על מחילה מראש‪ ,‬אלא שמכל מקום‬

                                                                                 ‫איסור קל הוא]‪.‬‬

                             ‫תירוץ יא‪ .‬האיסור רק מדרבנן‬

            ‫בתוספות רי"ד (קידושין שם ד"ה דמנסיב) [הובא בשאלתנו] כתב‪ :‬זיל גנוב כו'‪.‬‬
            ‫פירוש‪ ,‬דאלו במוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית‪ ,‬כדאמרן בפירקא‬
            ‫קמא (שם יד‪ ,‬ב)‪ ,‬ורבי אליעזר בלחוד הוא דאמר זה וזה רבו מוסר לו שפחה‬
            ‫כנענית‪ .‬והאי דמשיאו עצה לגנוב אין איסור בדבר‪ ,‬כיון שבדעתו לשלם‪,‬‬

                                                                       ‫ומתכוין להכשיר זרעו‪.‬‬

            ‫ובברכת חתנים (לגר"נ קפלן‪ ,‬סי' נג אות ג) הקשה כקושייתנו‪ ,‬שהרי אסור לגנוב‬
            ‫על מנת לשלם (ב"מ שם)‪ .‬ותירץ‪ ,‬שהתוספות רי"ד סבר‪ ,‬שלגנוב על מנת לשלם‬
            ‫אינו אסור מן התורה‪ ,‬והפסוק שהובא בגמרא (ב"מ שם) אינו אלא אסמכתא‪,‬‬
            ‫ובמקום תקנת זרעו לא גזרו [וצ"ל כמבואר לעיל (תירוץ ח)‪ ,‬שדין המכירה אינו תלוי‬

                                                                      ‫באיסור‪ ,‬שאם לא כן כיצד ימכר]‪.‬‬

‫ב א לחבירו‬                  ‫תירוץ יב‪ .‬שלא ירגיל עצמו לכך‬

            ‫נופת צופים (ב"מ סי' כה) הוסיף‪ ,‬שכן מדויק מלשון הרמב"ם (פ"א מהל' גניבה‬
            ‫ה"ב)‪ ,‬שכתב‪ :‬אסור לגנוב כל שהוא דין תורה‪ ,‬ואסור לגנוב דרך שחוק‪ ,‬או לגנוב‬
            ‫על מנת להחזיר‪ ,‬או לגנוב על מנת לשלם‪ ,‬הכל אסור שלא ירגיל עצמו בכך‬
            ‫[וכעין זה כתב השולחן ערוך (חו"מ סי' שמח ס"א)]‪ .‬ואם כן כאן שאני‪ ,‬שכיון שמטהר‬
            ‫ממזרים מישראל לדורות עולם‪ ,‬שעל ידי זה גורם שכל בניו ובני בניו למשך‬
            ‫כל הדורות לא יהיו ממזרים‪ ,‬על כן לגודל חשיבות ונחיצות הענין‪ ,‬התירו חז"ל‬
            ‫ענין זה [ולכן הדגיש התוספות רי"ד (שם)‪ ,‬שכל ההיתר הוא משום שדעתו לשלם‪ ,‬וגם‬

                                                                          ‫משום שמכשיר זרעו]‪.‬‬

                           ‫תירוץ יג‪ .‬אין חשש שירגיל עצמו‬

            ‫עוד כתב נופת צופים (שם)‪ ,‬שאפשר שהתוספות רי"ד (שם) סבר כדעת הרמב"ם‬
            ‫(שם)‪ ,‬שהטעם הוא כדי שלא ירגיל עצמו לעשות כן שוב‪ ,‬אמנם כאן לא שייך‬
   164   165   166   167   168   169   170   171   172   173   174