Page 219 - 1901-MOZESON-NIV-SFATAIM.1901-MOPZESON-NIV-SFATAIM.1A
P. 219
ניב שפתים yקבלת רבינו האריז"ל -דרכי ההשתלשלות קצא
ביתר הרחבה" ,פרצוף זעיר אנפין"שיט נתקן בשני זמנים :בהיותו במעי אמושכ ואחר שנולדשכא ,אז
הינו "יונק מאמו" ,נכנסים בו המוחין והינו גדל לבסוף לעשר ספירות.
בדרושיו הוסיף האר"י והבחין בין שלושה זמנים ש"זעיר אנפין" נתקן בהםשכב -עיבור ,יניקה
וגדלותשכג .שלושת הזמניםשכד נבחנים זה מזה במצב ספירותיו של זעיר אנפין" :עיבור" -תלת גו
z
וכולם נפלו לעולמות בי"ע .ודע שגם או"א ואריך דכל פרצוף נקראים זו"ן בערך העליון מהם ,ובהם היה שבירה בערכין
ונפלו לבי"ע ,ר"ל בערך הפרצוף התחתון מהם הנקרא בי"ע בערכם .נמצא שהפגם המגיע בכל ג"ר ) ר"ל בזו"ן דא"א
ואו"א דכל אחד( ,וכן בכללות בערך הפרצוף העליון מהם נחשבים בערכין כזו"ן וממילא נחשב בהם פגם.
שיט .עיין שער מאמרי רשב"י )פירוש האדרא זוטא קדישא( וז"ל" :ובתחילה צריך שתדע אותה ההקדמ' שביארתי לך
במקומות רבים כי שלשה בחינות היו בז"א .הראשונה נקראת עיבור ואז היה בבחינת תלת כלילן בתלת .והשנית נקראת
יניקה ואז היו בו ששה קצוות נגלים .והשלישית נקראת עיבור השני של גידול המוחין שיש בו עשר ספירות גמורות"
שכ .העמק דבר -עיין עץ חיים )שער י"ח פ"א( וז"ל" :באיזה אופן היה עיבור הז"א בתוך פרצוף זה הכולל
בינה ותבונה".
בינה הינה "גוף החפצא" של ההבנה ,ותבונה הינה מסירת ההבנה לאחרים ,שהיא "מבוננת" את זולתה ,כמ"ש )משלי
ב' ג'(:
" ִכּי ִאם ַל ִבּיָנה ִת ְקָרא ַל ְתּבוָּנה ִתּ ֵתּן קוֹ ֶל .ר"ל דהבינה הינה "החפצא" של האם עצמה ,ותבונה הינה מפרסמת ומעבירה
את דרכי הבינה אל זולתה ,וע"כ העיבור של פרצוף ז"א הינו במקום התבונה ,אבל בהיות שעצם כוחות הפיתוח הינם
של הבינה דהיא "אם הבנים בחפצא" ,ע"כ נעשים "בינה ותבונה" פרצוף אחד ,הנקרא בכללותו "בינה" ,ואילו "הפיתוח
בפועל" נעשה בחלק התחתון שבו הנקראת "תבונה".
שכא .העמק דבר -כותב רבינו האריז"ל )אוצרות חיים שער לידת המוחין פ"ג( וז"ל" :ולהבין זה נבאר תחלה מה ענין
הלידה ומי גרם אותה ,והענין הוא כי יש אורות רבות שם בבטן אמא עילאה ע"י העיבור".
פירוש ,דאף שעובר ירך אמו והינו חלק ממנה ,מכל מקום ישנו דבר נוסף "המוסיף" אורות רבים בבטנה של אימא,
בסוד מה שהעובר לומד כל התורה בהיותו בבטן אמו )עיין מסכת נידה ל' ע"ב( .תוספות אורות אלו גורמים שינוי
באימא עצמה ,וממילא גורם שהולד הינו "ז"א" ,רוצה לצאת ולהולד .ר"ל שהגיע זמנו להיות בחינת "יש" בפני עצמו,
שכן כל זמן שהינו בבטן אימו הרי הוא בחינת "ירך אמו" ,אך תכליתו הינו לצאת ולהיות פרצוף שלם בהנהגה ,וממילא
שהיות שהינו דבר נוסף באימא ,אינה יכולה "להכיל" דבר נוסף ז"א ,וממילא מוציאה אותו לחוץ בסוד הלידה.
שכב .דעת רבותינו המפרשים -כותב רבינו האריז"ל )עץ חיים שער כ"ג פ"א( וז"ל" :ועתה נבאר ענין שלש בחינות
שיש בז"א ,ושלשתן נכללין בשם מוחין ,ושלשתן נקראים צלם ,בסוד נעשה אדם בצלמנו".
וביאר רבינו השמן ששון זי"ע )עץ חיים שער כ"ג פ"א ד"ה נבאר( ,שכוונת רבינו האריז"ל הינה על "צלם דמוחין
דעיבור"" ,צלם דמוחין דיניקה" ,ו"צלם דמוחין דגדלות" .ג' בחינות אלו ,הינם מוחין דעיבור יניקה ומוחין ,ונכללים
בשם מוחין ,ונקראים "צל"ם כל אחד ואחד בפני עצמו.
שכג .מסבירה תורת החסידות ,מדוע ישנו מודגש העיסוק בפרצוף ז"א ,ובפרט בג' שלבי התפתחותו -עיבור
יניקה ומוחין.
בשאר הפרצופים אין שלבים אלו מודגשים ,כיון שעיקר העיסוק הינה בפרצוף ז"א שבו עיקר התיקון ,וממילא ממנו
עיקר הלימוד.
"תהליך התבגרות" משמעו כאשר הילד מקבל "מוחין" ,ומשליט את פנימיות נפשו על חיצוניותה.
ידוע הכלל שלכל נברא יש "קליפה ופרי" ,וכן "הקליפה קודמת לפרי" ,ר"ל לעולם החיצוניות לפנימיות-
הקטנות לגדלות.
שהולד מונח ברחם אמו ,אין אנו רואים אלא את רגליו בלבד ,שראשו טמון בתוכן ,וזהו "מצב העיבור" בו כל פנימיות
ורוחניות הולד ,ר"ל הרבדים העליונים יותר שבנפשו ,טמונים בהעלם ו"מקופלים" בין רגליו -המייצגות את כוחות
הנה"י הטבעיים הבהמיים.
