Page 238 - 1901-MOZESON-NIV-SFATAIM.1901-MOPZESON-NIV-SFATAIM.1A
P. 238
קבלת רבינו האריז"ל -דרכי ההשתלשלות yניב שפתים רי
בכל אורך המקום הנ"ל מתפשטת קומת "האדם העליון" הנקרא בשם "אדם קדמון"שסט ,שהינו
"הבריח התיכון" תוך כל העולמות ,שכולם "מושרשים בו" ,ויוצאים ממנו לחוץ ומלבישים עליו .עולם
האצילות הינו בחינת "אלוקות"שע ,הכולל חמשה פרצופים בכללות ,שהינם "אריך אנפין" "אבא
ואימא" "זעיר אנפין ונוקביה" ,והינו מלביש לאדם קדמון מן הטיבור שלו ולמטה עד סיום הקו דאור
אין סוף שבתחתית החלל ,ר"ל עד "עקביים דאדם קדמון".
"שלשה עולמות הפירוד" שהינם "בריאהשעא יצירהשעב עשיה"שעג ,מלבישים לסיום עולם
z
שסט .בתורת החסידות מוסבר ,שכל העולמות מוגדרים על פי "זכות" ו"טהרת" אור האין סוף המאיר בהם ,עד כמה
הינו מאפשר לסיגים שונים של רע להיאחז במציאות.
אמנם א"ק שונה משאר העולמות ,בכך שאין בו יחס לרע כלל ועיקר .אם בעולם האצילות הכל בטל לקב"ה ,הרי בא"ק
אין ביטול אלא אחדות .אור הקו מאיר ומתלבש ממש בפנימיות של א"ק ,וא"ק מתאחד עמו.
במערכת הכללית ,א"ק הינו נקודת הקישור שבין אור א"ס לבין העולמות המהווים את המציאות ,אפשר להסתכל עליו
משני צדדים:
מצד האור -א"ק הינו הנקודה הראשונה היוצאת מחוצה לו להאיר את החלל הפנוי .מנקודת מבט זו א"ק הינו ראשון
הנבראים ,אך מצד העולמות -הא"ק הינו אלוקות ממש.
ר"ל העולמות כלולים בו ונובעים מתוכו ,ומבחינתם אפשר לומר שהינו המדרגה האחרונה שבבורא ,כביכול.
ביתר עמקות ,מעמד "דו צדדי" זה מכונה בקבלת ובחסידות בשם "ניצוץ נברא וניצוץ בורא )עיין עץ חיים שער מ"ב
פ"א( ,והינו גם כן מתייחס לעולם הא"ק שבו מתחולל המעבר העיקרי מבורא לבריאה.
הא"ק הינו "הנשמה הכללית" כולל בתוכו את כול העולמות כולם ,וכל האורות והנשמות שהתהוו שעתידים להתהוות
כלולים בו.
א"ק הינו מבטא בצורה השלמה ביותר את מה שנקרא "חלק אלוקה ממעל" ,מהות שהופיעה בדמותו של "אדם הראשון"
בשלמותו ,קודם החטא ,שגם עליו נאמר שכל הנשמות העתידות להתהוות היו תלויות ואחוזות בו.
אחרי שחטא אדה"ר ירד ממעלתו ,ברם "מהותו" אינו אבדה ,והינה שבה ומתנוצצת בעולם עד לתיקון השלם בנשמת
משיח ששורשו בעולם הא"ק.
שע .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה" -עולם האצילות הינו כולו אלוקות ,ולכן העבודה בכלליות "אליבא
דנפשינו" הינה ביטול .ר"ל כי עולם האצילות הינו שלימות גילוי אור קדושתו יתברך בחינת "אחד" .דהיינו שהכלים
מתייחדים באורו יתברך באחדות אחת ,וממילא במדרגת התגלות זו ,אין הנברא מרגיש עצמו כ"יש" כלל ,כי מרוב
שמאיר שם האור האלוקי בלי הסתרות ,ממילא הרגשות העצמיות מתבטלת לגמרי ,ומתגלה רק הוא יתברך.
שעא .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה" -עולם הבריאה הינו עולם בו הנברא עדיין מרגיש עצמו כ"יש" ,אמנם
אינו מרגיש עצמו כ"יש אמיתי" ,אלא בכל רגע ורגע מרגיש את חיות ה' יתברך מחייה ומהווה אותו ,ובלי זה מצד
עצמו ,אינו יכול להתקיים אפילו שעה אחת .הבנה זו אליבא דנפשו של האדם גורמת להשתוקקות כלפי הבורא יתברך
ולהתייגע בכל כחו ב"עבודת הקודש" להתקרב אל ה' יתברך ,ולעשות רצונו בהתלהבות אש קודש .ר"ל שתחושת "היש"
המתגלה בבריאה גורמת לנברא להתדבק ולהתכלל בשורשו ,והוא הנקרא "אהבה ויראה שכליים" .כי כאשר יהודי מכיר
במציאות ויחוד ה' בהתבוננות עצומה ,זוכה לחוש את "ביטול היש" מתוך הכרה שכל מציאות היש הינה אלוקות ,ובכך
עולה למדרגת עולם הבריאה שנכגד פרצוף בינה.
שעב .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה" -בעולם היצירה יכול הנברא להרגיש את "פנימיות מדרגת היש" .ר"ל
להרגיש שיש מי שמחיה את כל היש ,ולתפוס שיש רוחניות ופנימיות גם במדרגת החיצוניות .וזהו הנקרא שפרצוף ז"א
"מקונן" ביצירה .ר"ל כי פרצוף ז"א שהינו התגלות אור הא"ס כמשפיע ומחיה הנבראים ,מתגלה ביצירה שהינו לכאורה
חיצוניות המדרגה .ויובן שלאפוקי עולם העשיה ,בעולם היצירה הנברא מרגיש את מציאות עצמו ,אך מרגיש במידותיו
